לעיתים קרובות מחפשי העבודה מרגישים כמו דני-דין: רואים (את המשרות ושולחים קורות חיים), אבל בלתי נראים. ממש כאילו... כאילו אף אחד לא קורא את קורות החיים שלהם... למעשה, התחושה הזו לא לגמרי דמיונית. כך מסתבר בניסוי מסתורי שנעשה לאחרונה.
אחד הנושאים שיש לגביהם הכי הרבה דעות (חלוקות) הוא העניין הזה של המכתב המקדים: לכתוב או לא לכתוב? זה חשוב או שממש לא? מי שכותב מכתב מקדים נהנה מיתרון כלשהו בהשוואה למי שלא או שזה פשוט מיותר? תשאלו מספר אנשים וכל אחד מהם יענה לכם תשובה הפוכה. אז מי צודק? התשובה במרחק הקלקה...
מאיזה טעויות אתם חייבים להימנע בכדי שלא להבריח את הקורא המזדמן מקורות החיים שלכם הישר אל עבר המועמד הבא בתור? יש אינספור הנחיות וטיפים, אבל ברגע זה נתמקד דווקא בבסיס ובמה שהכי חשוב לדעת!
מכירים את השקט הזה? זה שלאחר ראיון טלפוני, פרונטלי ואפילו לאחר סבב של ראיונות? אז למה לא טורחים לתת לכם לפחות איזשהו סימן כדי שתדעו היכן אתם עומדים? למה לא מעדכנים מה הסטטוס שלכם? אז זהו שכל זה לא נובע בכלל מרוע לב. מאחורי השקט יש אינספור סיבות טובות יותר וטובות פחות... גורמים שישכנעו אתכם וכאלה שפשוט ישמעו כמו תירוצים וחוסר השקעה. הנה כמה מהם:
אני נתקלת בלי סוף במגוון של טעויות בקורות החיים. טעויות שגורמות לכך שאתם שולחים אותם, אבל לא מקבלים תגובות. חלק מהסיבות לכך (ויש הרבה מאוד סיבות) די ברורות, אבל, יש גם מקרים אחרים... - מקרים שבהם הייתם בטוחים שיזמנו אתכם לראיון וזה לא קרה. אז למה? למה לא חוזרים אליכם? הנה 6 סיבות, שממש לא נעים לדבר עליהן ושעשויות להיות הפתרון לתעלומה הזו:
היזהרו מלקפוץ מהר מידי למסקנה כשמשהו בחיפוש העבודה שלכם לא מתקדם כמו שציפיתם. לפעמים מה שתחשבו שהוא הסיבה הוא בעצם רק הסימפטום של משהו שונה לגמרי. למדו לקח מהמקרה של בודק התוכנה הזה: