כמיטב המסורת, אני שמחה לארח גם הפעם פוסט אורח. במקרה הזה הכותב ביקש להישאר אנונימי ואני מכבדת את בקשתו.
וככה זה מתחיל:
מאיה שלום,
לפני יותר מחודשיים הפכתי למובטל, ומאז אני עוקב (בחיוך) אחרי הטיפים והפוסטים שלך, שבלי מידע מוקדם, תואמים להפליא את אופן החשיבה והפעולה שלי. בתוך תקופת הבטלה מאונס, העליתי על הכתב דברים שעברו לי בראש וקצת מהתחושות ודרכי ההתמודדות איתן בנימה מחוייכת אך רצינית כאחד.
ההגיגים אלה יוכלו לשמש כחומר אותנטי לפוסט, ואולי גם לעזור במשהו לאחים לסיטואציה…
אז מה היה לנו?
יש משהו ממכר בחופש הכפוי, ונראה שיהיה קשה להתאושש ממנו
– לגלות מחדש את הבית….
– להכיר מחדש את הילדים.
– לקום כל בוקר ב-8 , להסתובב כל היום בטרנינג, להתגלח פעם בשבוע (או לקראת פגישה או ראיון).
– למדתי למצוא לבד את המחבת, השמן, ומרדה העוגה ואפילו לעשות בהם שימוש מושכל!
– גיליתי שבמסלול הטריוויאלי של הבגדים בין סל הכביסה לארון הבגדים, יש תהליך שלם שלא הכרתי (כביסה, ייבוש, גיהוץ…).
אימוץ טרמינולוגיה חדשה
במכבסת המילים, “מחפש הזדמנויות ואתגרים חדשים” או “נמצא בין עבודות” = פשוט מובטל !! ואם נכבס זאת גם עם תוכנית הרתחה וייבוש יהפוך מובטלנו ל-“ייזם – המועסק עצמאית”
לומד להכיר ולשחות במבוכי המדיה החברתית
– למדתי שאני צריך להסביר לאשתי שאני לא גולש באתרי פורנו – זה הפייסבוק ואלו התמונות של הבת מהטיול של הצופים לאילת…
– למדתי לקבל ביקורת ממומחים: “אבא, אם תמשיך לחפור ולקדוח כמו טרקטור טורבו, או תעשה עוד פעם Like, אני יאגנר (מלשון To Ignore) אותך בפייס” !
– אימוץ ושיכלול שיטות וטכנולוגיות לאיסוף והצלבת מידע ממגוון רשתות (Google, פייסבוק, טוויטר, LinkedIn וכו’) כולל טכניקות לקידום קורות החיים וההמלצות לראש הרשימה במנגנוני האינדקס של Google.
ובגזרת התעסוקה…
את טביעת כף היד במסלול המהיר לביקורת הדרכונים בנתב”ג, החלפתי בלי להתבייש (כל השנים שילמתי ביטוח לאומי – והרבה!) בטביעת אצבע להחתמת אבטלה בלשכת התעסוקה…
אז כן, עברתי לעבוד במשרה מלאה (ואני מקווה שזמנית- למרות שגם היא מהנה וממכרת) בחיפוש אינטנסיבי אחרי האתגר הבא, כשהמוטו שלי הוא: “אל תתפשר – זו ההזדמנות להשתדרג!!”
איך אני מחפש עבודה? (בפוסט הבא יהיה אולי איך מצאתי…)
– איסוף מידע מוקדם על חברות, אנשי מפתח, תפקידים ודרישות – קיים מידע אינסופי זמין חשוף ונגיש שלא הייתי מודע אליו
– חשיפה…חשיפה…חשיפה ו- Networking …Networking…Networking
– חיפוש בלתי נלאה של קצות חוט ומקורות מידע על הזדמנויות פוטנציאליות – לא כולן נמצאות ברשת.
– שיפור מתמיד של קורות חיים (מומלץ בעזרת מומחים לנושא) והתאמה נקודתית למשרות ספציפיות.
– יצירת קשר עם חברות השמה ו – Head Hunters – עם מיקוד לתחומי העיסוק.
– שימוש מושכל בסוכנים אוטומטים באינטרנט
– נוכחות ושימוש ברשתות חברתיות (כנראה ש-LinkedIn בראשונה?) – יצירת קשר רשתי עם מנהלי חברות השמה/ מגייסים/ Head-Hunters וכל מי שיכול אולי לסייע.
– שימוש בטוויטר ככלי למסרים מיידים לקבלת הצעות/תגובות/רעיונות.
– חידוש קשרים ישנים והרחבת מעגל הקשרים הקיימים (כן- מותר להפעיל גם את החותנת…)
– פרואקטיביות -יצירת קשר ישיר עם יו”רים, מנכל”ים ואנשי מפתח בחברות רלוונטיות.
– ניהול בסיס נתונים למעקב רציף ומעודכן של משלוח קורות חיים, פניות, הצעות וסטטוסים ושמירת ערוץ פתוח מול חברות ואנשי קשר.
– והכי חשוב – סבלנות, חשיבה חיובית ושמירה על אופטימיות וחיוך גם בזמנים בהם הנטייה הטבעית היא לשקוע.
וכשאני מתמיד בכל אלה, אני מאמין ומשוכנע שההזדמנות המתאימה בוא תגיע, (ולראייה – בזמן הפנוי הפכתי ל”יועץ לחיפוש עבודה” לחברי העובדים המחפשים……).
וכמו ששנו רבותינו מ”ארץ נהדרת”: “אכן – גאווה ישראלית” !!
זקוקים לשינוי בקריירה? מתלבטים אם זה הזמן לעזוב מקום עבודה? התחלתם לחפש והחיפוש תקוע? שולחים קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה? מקבלים שוב ושוב תשובות שליליות לאחר ראיונות עבודה? זה בדיוק הזמן לתאם פגישת יעוץ!
לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו”ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:
054-7380310 | maya.bouhnik@gmail.com
– כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
– התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
– פניה נכונה למשרות הנכונות
– סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
– תכנון נכון של קריירה
– מיתוג נכון ברשתות חברתיות
– חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
– טיפים להצלחה בראיונות עבודה
– טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
– אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
– עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
– משא ומתן על חוזים והצעות שכר
21 תגובות. השאירו תגובה חדשה
יקירי, נראה שאתה נהנה מכל רגע. אני אתך. חזק ואמץ. מהמחפש גם-כן.
פוסט נהדר, מקווה שתמצא עבודה בקרוב אבל בנתיים אשמח לקורא עוד 🙂
תודה לכם ידידי,
באתי לחזק ויצאתי מחוזק !!
האמת – הדילמה הקשה היא ביום הניקיון השבועי, שאז זוגתי מוודאת שאני נעול בחדרי עם המחשב (או כפי שהיא מכנה זאת -"הפילגש") על מנת שח"וח לא אפריע ואסתובב לעוזרת בין הרגליים….
ותודה מיוחדת למאיה שנתנה לי את האכסניה ושירותי ההפצה – ואד דאגה, כל עוד המקלדת זמינה, יש עוד פוסטים בקנה.
או-קיי…יאללה…מממ-ביי
באב"ד (בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי)
ת'שמע, גם אני מובטלת, אבל לא מאונס אלא מרצון. החודשיים הראשונים (נכנסתי לחודש השלישי…) היו שיכנוע עצמי שזה היה דבר נכון ואני אמצא צ'יק צ'אק עבודה. הייתי קצת במשבר אבל יצאתי ממנו בשבועיים האחרונים. אני נהנית בדיוק כמוך מהחופש, התחלתי לתת טביעת אצבע (עדיין לא ראיתי כסף מהם, עושקים). אני עושה דברים באיזי ומחפשת בקדחתנות במקביל. אני מנהלת פרוייקטי אינטרנט (וכרגע) מחפשת באזור השפלה בלבד, קרוב לבית. גיליתי שהילדים אוהבים את הנוכחות ומדברים ומשתפים הרבה יותר. הם גם יותר עצמאיים ורגועים.
אשמח לקרוא עוד פוסטים שלך ושל אחרים, זה נחמד לראות שאתה לא לבד 🙂
מזדהה עם כל מילה
תודה קלרה – תעשו "לייק" 🙂
מנחם הורביץ היה אומר" "בואו אחרי…" או "תישארו איתי…"
http://blog4nonbloggers.blogspot.com/
עובד על חומר חדש – בקרוב…..
הייתי שם ואני מזדהה על כל מילה בסוף ההזדמנות הנכונה נופלת ובמבט לאחור מסתכלים על הזמן הזה בערגה.
שיהיה בהצלחה!
איזה עולם מצחיק,
בדיוק כשרצתי היום בבוקר בטיילת חשבתי לעצמי שאולי אפתח בלוג על כל החוויות והרגשות קוטביות מזמנת תקופת האבטלה. מהתור להתייצבומט המתח לפני כל ה"אודישנים", הטובים והלא טובים, והעצות מסביב.
ההפיכה לדמות שאוספת את הילדים מהגן, מכינה צהריים ומעבירה בגדים מהמכונה למייבש ועוד.
ובקיצור הזדהיתי עם כל מילה.
כשהייתי מהנדס צעיר, תהיתי איך נוכל לאסוף את כל האנרגיה המבוזבזת שמייצרים המדוושים בחדר כושר, על מנת לייצר חשמל?
ואיך נוכל למנף את כל אנרגיית הפירגון???
תודה
תודה לכל התגובות, וגם לך מר אנלוגי היקר 🙂 על הפוסט ועל הדיון שמתפתח בעקבותיו…
ולכל מי שהזדהה, ורוצה לכתוב גם על חוויותיו והרפתקאותיו בצד המובטל של שוק העבודה, מוזמנים תמיד לשלוח אלי הגיגים/ שאלות/ חוויות/ סוגיות ותהיות. החומר המענין יפורסם כאן בבלוג…באופן אנונימי או שלא- איך שתרצו!
לפני כשנה בשיא המשבר עזבתי חברה ומקרטעת בכדי לפנות לכיוון של יזמות. אני עוסק במספר יזמויות ומזה מספר חודשים מוכר מוצר שפיתחתי. לא שלחתי קורות חיים אפילו פעם אחת לאיזו שהיא משרה ואני לא מתגעגע אפילו לרגע למשרד הממוזג ורכב החברה. משום מה כולם מסביב מתעקשים לחשוב – אפרופו מכבסות המילים – שאני פשוט לא מוצא משהו ולכן מגדיר את עצמי כיזם. אז יש אנשים שפנו ליזמות מאונס או מבחירה. מדהים לראות כמה התחום הזה בארץ מלא בקנאה סטיגמות ודימויים…יאללה חברה תשתחררו…מהקוביה.
יזם יקר – כול-נו-נימי,
אתה צודק, לא לכך התכוון המשורר
ואם פיספסתי בניסוח – התנצלותי
ובינתיים – רוצה להזמין את קוראי הנאמנים גם לאתגר הבא:
http://blog4nonbloggers.blogspot.com/2010/05/blog-post.html
אנא-לוגי
בהחלט תאור מדויק
אפשר להוסיף גם שפתאום יש זמן פנוי לספורט (לרוץ ב9:30 בבוקר כשכל היישוב ריק)ולהמון מחשבות במיוחד על קריירה עצמאית למי שזה קורץ לו או שזה המפלט האחרון שנותר.
בכל אופן ביטאת הגיגים שמשותפים לרבים מאיתנו
דבר ראשון אחלה פוסט! וסחטיין מאיה על הפרגון בפרסום פוסט אורח – כן יירבו!
הכי כיף לשתף ולעיתים לפרוק תסכולים בבלוג – זה מאוד תראפי ומשחרר. גם אני עושה את זה כבר כמה חודשים בבלוג שלי – מובטליית (ושוב תודה למאיה המקסימה על ההמלצה בפייסבוק – הוחמאתי)
אני אומרת, בלוגיי כל המובטלים יתאחדו!!!:-) שיהיה בהצלחה לכולנו והכי חשוב – תשמרו על אופטימיות.
הי
למען האמת
אני התייאשתי
לא מחפשת, למרות שמשתוקקת
לחזור למעגל.
לאנונימית מהתגובה האחרונה. להתייאש זו בכלל לא אופציה בבית ספרנו! חייבים לשמור על אופטימיות ולא לוותר. תמיד יש עוד דרך לנסות…!
יקירתי האנונימית:
מסכים עם מאיה בכל מילה
אין בכלל כאן שאלה,
עשיתי "לייק" ל(א)בטלה
עסוק הרבה בבלה, בלה, בלה
תהני מהרגע כמו אין מחר, ותעבדי על המחר כאילו אינך מובטלת, קרניים ראשונות של אור כבר נראות באופק…
נעים לקרוא.
אני מזדהה עם כל מה שכתבת.
בסוף 2009 מצאתי את עצמי ללא עבודה. "מה הבעיה?" אמרתי לעצמי. יש לי MBA נסיון רב, המלצות מקיר לקיר, משתבח עם השנים. הבית מצוחתח, הילדים כבר לא יכולים לראות אותי ואני כבר לא יכול לראות את הבית.
עכשיו כפר מאי 2010, ואני עדיין לא עובד. הכסף הולך ואוזל לאט לאט ועם הגברת הלחץ אני משכנע את עצמי שעלי להתפשר, בגובה השכר ואולי גם בתפקיד. וזה כואב לי בבטן. לא ייתכן שיש לי כל כך הרבה מה לתת ואין איפה לשים את הכל.
אני בן 46. כנראה שחברות מעדיפות עובדים יותר צעירים בתחילת הקרירה במחיר זול יותר. חברות ההשמה מפרגנות אבל אין להם משהו מתאים.
אז יש ימים של ייאוש אבל לבסוף אין ברירה, חייבים לחייך ולהמשיך להלחם עד שאמצא את מקומי. אני בודק יום יום את הסוכן החכם, עורך פגישות עם קולגות, אפילו היו כמה מיזמים שהייתי שותף בהם אך במבחן התוצאות- נאדה.
לא כך דמיינתי את הקרירה שלי. איך הגעתי למצב הזה? האמת היא שאיך הגעתי לכאן כבר לא מעניין. יותר חשוב, איך ממשיכים מכאן.
המשך יבוא…
קראתי את התגובה האחרונה ולרגע התבלבלתי חשבתי שאולי אני כתבתי אותה ,היום יום שבת (שבת מנוחה)זהו שלא הראש כבר ממש לא באיזה יום היום והנה מתחיל שבוע חדש,שלושה חודשים בבית הרגשתי מלך אבל עכשיו ניכנס לחודש השישיוכל יום מישתדל להיות הכי אופטימי שאפשר אבל גם זה הולך ואוזל,לאט לאט מרגיש איך החברים וכל האנשים שהיה להם מוטיבציה לעזור לקשר אותך עם…אפילו משפחה מסתכלים במבט חצי עצוב וחצי שואל את השאלה שאתה שואל את עצמך בכל יום ואולי יותר מידי פעמים ביום ,מתי?והתשובה שאני מנחם את עצמי מחר…..אז היום כבר שבת כי עבר כבר עוד שבוע ויש כאלו שמחר זה שבוע חדש אבל בשבילי זה עוד שבוע שכן אולי מחר אתחיל לעבוד…
חברי היקרים,
אסור לוותר ואסור לנו לשקוע.
(יש אחד שמוצא אהבה בחודשיים לאחר זה לוקח 20 שנה….) אל נשכח שצפוף שם בצמרת והסבלנות האופטימית היא שם המשחק. איני אוהב להקדים את המאוחר, אך אני (כך מקווה) נמצא כבר בישורת האחרונה וזאת בעזרת שני אקס-מנכלים, יו"ר אחד, ספקי עבר, לקוחות שהכרתי, מתחרים- הכל כיד הדמיון, ועדיין ממשיך לחפש כיוונים נוספים…
בואונשאיר את המילה "לוותר" מחוץ ללקסיקון ושיהיה לכולנו בהצלחה
חברים יקרים, אני מבקש ממכם, או יותר נכון דורש ממכם לא להתייאש.
גם אני מובטל לא מעט חודשים מאז נובמבר. אני לעומת בן ה 46, הרבה הרבה יותר צעיר, 42 :).
יש תקופות של UPs ויש רגעי פריחה. לדוגמא כאשר הטלפון מצלצל והמספר אינו מוכר (אולי זה ראיון העבודה המיוחל), שיט ! שוב טעות, מה אנשים לא יודעים לחייג. או מה עכשיו סקר. מה להגיד בסוף הסקר בסטטיסטיקה, ההכנסה למשפחה ממוצע, מעל הממוצע או הרבה מעל . פעם זה היה נכון עכשיו אני מובטל.
חייבים לראות גם את חצי הכוס המלאה. אני לא יודע מה התכוון המשורר, אלא אם זו כוס חצי מלאה ביין טוב. הקיץ מגיע והימים מתארכים. זמן מצוין להיות עם הילדים והמשפחה. להרחיב את התחביבים שלכם. אני למשל התחלתי לשחק טניס ולנגר. עבודת הניגור הראשונה נראתה כמו שמשחק טניס מתחיל נראה. וד"א לא לומלץ את שתיהן, גרם לי ל TENNIS ELBOW.
הכי חשוב לא לוותר, לפנות גם לכל מי שאתם מכירים, לא להתבייש לנדנד. אלו שעובדים לא תמיד מודעים למצב שלנו וטרודים בעבודתם, לכן עלינו לפנות חזור ופנו ולנסות למצוא את עצמו חזרה למעגל העבודה, ואולי לשקול שינוי לתחום חדש.