קריירה: לזרום או לא לזרום?

דוגמאות אפשר למצוא לכאן ולכאן, ונשאלת השאלה מה הלקח הנלמד מהם.

אותו אחד שעזב את העבודה כדי לעזור בעסק המשפחתי טעה משום שלא ראה את עצמו ממשיך בעסק (מכולת משפחתית) אלא עוזר לתקופה קצובה, ובכך הוא פגע בקריירה שלו.
היה עליו לחשוב מראש לא רק על המחיר הכלכלי המיידי (שספק אם גרם לו להפסד)- במקום משכורת הייטק הוא יקבל משכורת מעסק משפחתי – אלא על המחיר העתידי מבחינת הוויתור על מקום העבודה ואפשרויות הקידום.

מה ניתן ללמוד מהאשה שהחליטה להפוך לעצמאית?
שום דבר: היה לה חלום, לא הלך, ויש לזה גם מחיר.
יש שעזבו את ההיטק ומצאו את אושרם, ויש שלא.

איש חכם אמר פעם שהחיים זה כל מה שקורה לך כשאר אתה עושה תוכניות אחרות. אני חושב שזה עונה על השאלה יום טוב ושבוע מוצלח אמיתי גמליאל

הפוסט החזיר אותי להתלבטויות שהעסיקו אותי לפני כמה שנים שבחרתי לעשות הסבה מקצועית מפיננסים למחשבים.
הכל נכון, אבל נשמע קצת פסימי.
אני למשל שלמה מאוד עם ההחלטה שעשיתי למרות שזה ממש לא היה קל!
בקיצור, לפעמים זה דווקא כן מצליח 🙂

הפוסט מצייר מציאות מאוד פסימית.
לצערי הרב, חלק גדול ממקבלי ההחלטות הראשוניים בתהליך הגיוס מאוד מקובעים, מחפשים את הבדיוק, מחפשים מועמד שעשה בדיןק את XYZ בחברה העוסקת בדיוק באותו התחום של החברה אליה הוא נגש. וזו טעות מהיסוד. הרי טבעו של האדם הוא ללמוד, להתפתח, לעמוד באתגרים. ומה יהיה האתגר בדיוק של מועמד כזה? להמשיך לעשות את אותו הדבר באותה סביבה רק עם אנשים אחרים?
כל התפיסה הזו היא חלק מתרבות האינסטנט. רוצים הכל מן המוכן ומייד. דווקא מנהלת פרויקטים שעשתה ניסיון לפתוח עסק עצמאי בתחום אחר היא בעלת חזון, יוזמה, "ביצים"…ובהרבה תכונות עדיפה על פני מועמד שהלך בתלם.
אז צריך להתחיל לחשוב בצורה רחבה יותר. לראות את האדם מאחורי קורות החיים ולצאת מהחשיבה מהקובעת.

מסכים לתגובה של נטע,

אני חושבת שכמו שהשאלה לא צריכה להיות באופן כללי האם לתכנן או לא. כי לשאלה הזאת יש, בעיני, תשובה ברורה: כן צריך להשקיע אנרגיה בתכנון לאן אני רוצה שהקריירה שלי תתפתח, וכן צריך לדעת לזרום עם המציאות: לנצל הזדמנויות שנפתחות בפנינו (למשל עמית לעבודה שעזב ואולי כדאי לי לבקש להחליף אותו) ולהיות ערני כדי להשתדל לפתור בעיות בשלב כמה שיותר מוקדם (למשל אם הביקוש למקצוע שלי יורד אולי כדאי להתחיל לפזול לצדדים).

השאלה שכן רלוונטית בעיני היא השאלה שצריכה להישאל בכל נקודת זמן בנפרד: האם עכשיו הזמן המתאים לעשות שינוי והאם השינוי שאני שוקל לבצע ישפר את מצבי או ירע אותו.

לדוגמא, כשבחרתי קריירה בהיי-טק לא חשבתי על זה שיום אחד יהיו לי ילדים. אז שיניתי את התוכניות ומצאתי משרה שתתאים לצרכי מבחינת השעות ובכל זאת תקדם אותי אל הכיוון הנכון מבחינת הנסיון המקצועי.

כלומר, לסיכום, צריך מצד אחד לתכנן ומצד שני לעצור כל כמה זמן ולבחון האם התכנון שלנו עדיין רלוונטי, ואם לא – להיות מספיק גמישים כדי לעדכן את התוכניות בהתאם למצב בשוק ובהתאם לרצונות והצרכים המשתנים שלי.

אני מזדהה עם המסר שיש לתכנן לפני המעשה ובמיוחד בנושאי קריירה. אולם מהפוסט שלך מתשמע שהתוצאה של שינוי היא לא חיובית. דרוש אומץ רב לקום ולשנות, לצאת מאזור הנוחות לאזור לא נודע אולם אזור שיכול להיות מלא בהפתעות ואוצרות. גם תכנון מדוקדק לא יבטיח הצלחה אלא רק יוודא שאנו מבינים את היתרונות והחסרונות, הרווח והמחיר שבמעשינו. יעזור לנו לקבל החלטות על סמך ראייה מפוכחת ולא לשכוח את האינטואציה, שזו אפיזודה אחרת…

תוצאה של שינוי עשויה להיות מוצלחת או שלא. כוונתי היתה שכך או כך- לכל שינוי שעושים יש השלכות שיש להיות מודעים להן ולקחת בחשבון לפני ביצוע הצעד…

גם אני חושבת שהפוסט הזה הוא קצת פסימי. שלא לומר מעורר חרדות… (-;

העניין הוא מעט מורכב
הלוואי ויכולתי רק לקרוא את הפוסט שלך, ולדעת מה המתכון האינסטנטי להצלחה. אבל זה לצערי לא עובד כך…

בחיי העבודה שלי נדרשה ממני גם הגמישות להגיב לשינויים ולזרום, ובתוכם גם לתכנן, תמיד יכולתי לבחור מתוך ההזדמנויות שנוצרו את הנתיב שמקדם אותי.

אני נוהגת להסתכל 5-10 שנים קדימה, ולו רק בשביל שיהיה לי בסיס לשינויים, ושיהיה לי כוכב צפון שלאורו אוכל לבחון איך כל אלטרנטיבה מקדמת אותי אל המטרה. (ואגב, זה לא תמיד מצליח, ולפעמים נתקעים ברחוב ללא מוצא על הפנים… מה לעשות, זה המחיר).
גם אם בדרך, אמצא את עצמי במקום אחר. זה בסדר, זו הגמישות שנדרשת מאיתנו.
בעיקר משום שכאשר אנחנו מגיעים את אותו עתיד 5 או 10 שנים מאוחר יותר, אנחנו בד"כ מגלים שזה לא דומה בשום דבר למה שידענו כשתכננו.
לא ידענו איך נשתנה ונתפתח, ואיך השינויים האלו ישפיעו על מה שמדליק אותנו, מאתגר אותנו ומעניין אותנו.
לא ידענו איך השינויים בחיי המשפחה (ילדים, עבודת בן-זוג, מקום מגורים) ישפיע על קבלת ההחלטות שלנו, איך יתפתח השוק / התחום / הארגון בו עבדנו/אנחנו עובדים, ועוד כהנה וכהנה.

אני מסכימה מאד עם העצב על תהליכי המיון והסינון, אבל זו המציאות שלנו כאן – כולם רוצים להיות כוכב נולד באינסטנט, להיות שף גדול באינסטנט, להכין אוכל ולאכול אינסטנט, וגם להיות מנהל גדול אינסטנט.

בעצם הגמישות הכי גדולה שנדרשת מאיתנו, זה להתאים את עצמנו לסביבה הזו.

בהצלחה רבה לזורמים ולאסטרטגים.
מיכל

אני כ"כ מסכימה עם הנאמר,
"בקריירה- אל תזרמו, תתכוננו!" – זה טיפ ניפלא, ולא הרבה אנשים מבינים את זה.

בשנים האחרונות אני עושה תהליך של שינוי קריירה ואני רואה שאני צריכה להרכיב תוכנית מאוד מפורטת של הצעדים: מה כל משרה וכל חברה תניב עבור תוכנית המאסטר שלי.

ובימים אלו אני מתחבטת עם השאלה מה הצעד הבא ולא פחות חשוב, מי תהייה החברה הבאה ואני מרגישה את הקונפליקט יותר מתמיד – כי כל צעד מוביל לשביל אחר לחלוטין, ואם אתחרט – לא בטוח שאוכל לחזור אחורה…

היי קרן, מאחלת לך המון בהצלחה בשינוי…!!! 🙂

אני חושבת שהשאלה היא לא אם לזרום או לא, אני חושבת שהבעיה האמיתית היא שלוקח לנו המון זמן להחליט על שינוי, אבל מהרגע שהחלטנו אנחנו מרגישים שהגענו להארה ומקווים להצלחה פתאומית, וזה לא עובד ככה. הדרך הקשה לא נגמרת ברגע שמחליטים סופית לשנות. שם זה רק מתחיל. אני עשיתי שינוי בחיים ולקחתי אותו מאוד ברצינות. דרך חברה שנקראת pacific software השקעתי זמן (שלא תמיד אתה מרגיש שיש לך אותו באמצע החיים) בהכשרה מחדש, בלימוד של התחום החדש, הייתי סבלנית. השקעה מביאה להצלחה בטווח הארוך, וזה מוסר ההשכל שלי