האמת הפשוטה של מיזעור סיכונים בגיוס עובדים

היי מאיה,
יופי של פוסט, מאד מסביר את המשתנה של רמת הסיכון לקבלת המועמד למשרה.

הייתי רוצה לדעת מה הפרשנות שלך למידת היכולת של המועמד לבצע את המשרה – לפי דעתי זה משתנה מאד בעייתי לדעת לפני ראיון ואפילו אחרי מספר ראיונות עדיין קשה לדעת אם באמת המועמד יבצע את המוטל עליו בצורה מיטבית. כיצד ניתן לדעת זאת מקורות החיים, ואיך משתנה זה שונה מהתאמת הכישורים של המועמד למשרה (שאותו דווקא ניתן להסיק מקורות החיים).

תודה,

אלי

היי אלי, קודם כל- תודה!
לשאלתך: במידת ההתאמה של המועמד לדרישות המשרה הכוונה ברורה- הכוונה לנסיון התעסוקתי, להתמחות המקצועית, להשכלה הנדרשת וכו'.

בכוונה בחרתי במילה יכולת מכיוון שכוונתי במשתנה הזה (רמת היכולת של העובד לבצע את העבודה בהצלחה) למגוון רחב של משתנים- הכישורים האישיים המוכחים של המועמד, הפוטנציאל הגלום בו (ללמידה, לכניסה לנושאים שאין לו בהם עדיין נסיון) ומשתנים כלליים יותר כמו לדוגמא- היכולת והזמינות שלו לנסוע לחו"ל אחת לשבועיים במשך תקופת זמן ארוכה (אם המשרה דורשת זאת).

הכל יחד= רמת היכולת שלו להצליח בתפקיד.

איך מנבאים את זה? זה החלק הקשה של הענין. אני לא חושבת שיש דרך לנבא יכולת התאמה במאת האחוזים. אפשר להשתמש בממליצים, בגרפולוגיה, במבחני מיון, בסימולציות, בימי התנסות מרוכזים וכו' וכו'…. כל אלה הם האמצעים שבהם המעסיקים מנסים לנבא טוב יותר את המשתנה החמקמק הזה… :).

אז איך אתגבר על רכיב ה-D שבי?

לאנונימי, מכיר את הגישה שאומרת שחלק גדול מפתרון הבעיה היא להכיר בה? אז התשובה שלי היא- המודעות למה שקראתי "משתנה ה- D" היא כבר התחלה של הפתרון כי היא נותנת לנו כיוון לגבי מה שאנחנו צריכים לשנות או להצניע בקורות החיים או בראיון.
נכון- לא כל דבר ניתן לשינוי, אבל, כל דבר ניתן להצגה קצת שונה. במילים אחרות צריך לדעת איך "לארוז" אותו באריזה שונה בכדי לצמצם את מידת ההשפעה שלו.

הי מאיה,

לא תמיד הדברים ניתנים לשליטה. החברה בה אני עובדת הולכת לסגור תחום שלום ואני ככל הנראה בין המפוטרים- אחרי בסך הכל שנה וחצי שאני בחברה. מצד שני – לבן זוגי הוצע רילוקיישן בעוד כ-8 חודשיםל-4 שנים – שכבר הסכמנו בינינו שניסע אליו. אני קצת אבודה – מצד אחד לא מתאים לי לשבת בבית 8 חודשים ואני רוצה לחפש עבודה חדשה. מצד שני – עד שאמצא עבודה ואתחיל בה – אצטרך לעזוב אחרי חודשים ספורים. אם לא אעבוד בכלל – ישאר לי "חור" בקורות החיים של תקופה שבה לא הייתי מועסקת (אני מניחה שיקח לי עוד קצת זמן עד שאמצא עבודה בחו"ל). בקיצור – מה עושים במצב כזה? :/

ואם לא עבדתי תקופה אז בראיון ניתן לומר שרציתי קצת חופש לעצמי ולמשפחה אבל איך ניתן לא לכתוב זאת כלל בקו"ח?

היי מאיה.

… ובהמשך ישיר – ועוד לא אמרנו מלה אחת על גילנות – אפלייה על רקע גילאי, (כלומר אם עברת את גיל ה-40 אזי אתה = למת) שהיא אמנם לא מוצהרת אבל קיימת בשטח, והחשבון המאד פשוט שלא המגייס/מעסיק:
עדיף מועמד צעיר בגיל ו"ירוק" בניסיון על-פני מועמד מבוגר ומנוסה.
מה שבמקרה כזה המגייס לא תמיד לוקח בחשבון זה ש"שכר הלימוד הארגוני" של המועמד הצעיר יהיה גבוה יותר ממה שישולם כשכר למועמד המנוסה יותר.

הגילנות היא מין הסכמה שבשתיקה הקיימת ויש להלחם בה כמו בכל אפלייה (וכן – כל אחד מדבר מאיפה שכואב לו :)).

בכל מקרה – תודה על פוסטים בהירים וטובים.

דן

לאנונימית שעומדת לנסוע לחו"ל- ממליצה לך לפנות לחברות השמה ולהיעזר באתרי דרושים ולהגביל את החיפוש מראש למשרות זמניות. יש משרות של החלפת עובדת לחל"ד, יש פרוייקטים זמניים וקצרים. מצד אחד זה "יסתום את החור" ומצד שני לא תפגעי באף מעסיק בכך שתתחילי לעבוד ותיכף אחרי זה תעזבי.הדגישי את עובדת היותך "זמינה מיידית" לעבודה- זה יתרון גדול עבור אלה שנפתחה אצלהם משרה זמנית/ לא צפויה והם נתקעו בלי עובד ברגע האחרון…

לאנונימי שיצא לחופש… 🙂
יש במכירות מושג בשם "הרגל בדלת". ברור שקל יותר לשכנע כשאתה עם רגל אחת בפנים, או במקרה שלנו- יושב בראיון.
הענין הוא שבשלב הראשוני (של סינון קורות החיים) אין שום הזדמנות להסביר.
לכן, הפתרון הוא לערפל ולהצניע מידע שעלול לפגוע בסיכויי הזימון לראיון ואת ההסברים להשאיר לראיון עצמו.
כל מקרה לגופו – כמובן- אבל בחלק גדול מהמקרים, אפשר בקלות- באמצעות טריקים קטנים לפתור גם מצב כזה. אבל לשם כך אני צריכה להסתכל על קורות החיים, לעשות שיחה ולהבין יותר לעומק את הסיטואציה הספציפית.

לדן- צודק בהחלט בנוגע לבעיית האפליה של עובדים מבוגרים יותר (האמת היא שלא ממש נוח לי לקרוא לבני 40+ מבוגרים. זה די מגוחך כי… כמו שנהוג היום לומר- 40 הוא ה-30 החדש…).
ו…תודה, שמחה שאתה אוהב את הפוסטים :).

באמת יופי של פוסט, הדגשת נושא שהוא בהחלט לא מובן מאליו.
האתגר הוא איך באמת מועמד יכול להקטין (איפה שאפשר ועד כמה) את רמת הסיכון שלו.

תודה מעוז :), זו בהחלט הנקודה.
מה שנקרא: כל התורה – על רגל אחת…