Image courtesy of saphatthachat at FreeDigitalPhotos.net
לפני כשבועיים הקמתי בפייסבוק קבוצת תמיכה לחיפוש עבודה, שמטרתה העלאת שאלות הקשורות לתהליך החיפוש ( כאן) . שימו לב, הקבוצה פתוחה למחפשי עבודה בלבד ולא למגייסים/לפרסום מודעות דרושים וכו’…בכדי שאנשים ירגישו שהם יכולים להתבטא באופן חופשי בסביבה תומכת ומחזקת וכמובן קבלת תשובות בזריזות המרבית. אם אתם מעוניינים להצטרף, מוזמנים להקליק.
אחת השאלות הראשונות שהועלו בקבוצה היתה איך להסביר בראיונות את סיבת העזיבה של מקום העבודה הקודם והשאלה הזו נתנה לי השראה לפוסט הזה.
ולמה?
משום שלא משנה מה תגידו כתשובה לשאלה הזו בראיון העבודה בסופו של דבר בינינו- אם נחטט עמוק פנימה ואם תהיו כנים ותגידו את האמת, נגיע תמיד לאותה התשובה.
אל תתפלאו, זה נכון שיש כביכול אינספור סיבות שונות ומשונות המובילות לעזיבת עבודה (ואני מתכוונת לעזיבה מרצון- לא בעקבות פיטורים), אבל כולן בסופו של דבר נובעות משילוב של שני גורמים.
במילים אחרות, אפשר לבנות נוסחה מאוד מאוד ברורה שמסבירה ואפילו מנבאת את העזיבה של כל עובד באשר הוא- לא משנה באיזה תפקיד, מקצוע, ענף, חברה או מדינה.
והנה הנוסחה:
תחושת איום
כפול
כמות הרפש שאתם מרגישים שאתם צריכים להתמודד איתה
שווה ל
ההחלטה להתחיל לחפש עבודה חדשה
תחושת איום
למה הכוונה כאן? טוב, להרבה מאוד סוגים של גורמים שהמכנה המשותף שלהם הוא שכולם מובילים את העובד לחשש. חשש בנוגע ליכולתו להמשיך ולהחזיק בתפקיד או חשש בנוגע לרווחתו האישית ובריאותו הנפשית.
יש המון סיבות המובילות לתחושת איום, הראשונה שבהן נגרמת על ידי… טדאאאם: המנהל הישיר. כן, הבוס שלכם הוא אחראי ישיר גם ליציבות ארוכת שנים באותו מקום העבודה וגם כמובן לעזיבה כשאתם לא רואים עין בעין/ לא מסתדרים/הולכים ראש בראש/מאיימים על האגו אחד של השני וכו’…
סיבות נוספות המובילות לתחושת איום הן: שינוי ארגוני, מכירת החברה או מיזוגה עם אחרת, מנכ”ל חדש שמביא איתו את כל הברנז’ה שלו ודוחק הצידה והחוצה לאט לאט את כל שכבת ההנהלה הבכירה הותיקה, גלי קיצוצים (גם אם אתכם לא קיצצו), חדשות ועדכונים חוזרים על ירידה ברווחים ו/או איבוד לקוחות/פרוייקטים של החברה וגם תחום עיסוקה (ומוצריה) של החברה באם מדובר בעולם הולך ונעלם ובביקוש יורד. כל אלה (אגב, גם עובד חדש בצוות שגוייס לעשות תפקיד בדיוק כמו שלכם ואולי כזה שאתם מרגישים שהוא טוב מכם) וסיבות נוספות מאותו הסגנון יוצרות אצל העובד לחצים, מתחים וחרדות וגם חוסר וודאות וחוסר ביטחון- אתם פשוט מפחדים שאתם עומדים לאבד את העבודה שלכם.
כמות הרפש שזורקים עליכם
טוב, הייתי כאן מה זה עדינה במינוח אבל האמת היא שמדובר בכמות החרא (תסלחו לי) שאתם מרגישים שזורקים עליכם או כמות הבולשיט שאתם חשים שאתם צריכים להתמודד איתו. כאן כבר מדובר בהמון סוגים של רפש/בולשיט- יו ניים איט… זה יכול להיות הדושבג מהצוות שאתם פשוט כבר לא יכולים לסבול, זו יכולה להיות איזו מטלה שהשקעתם בה ומישהו אחר זכה בהכרה, בשבחים ובתהילה, אלה יכולים להיות שעות עבודה ארוכות שאתם משקיעים ואף אחד לא מעריך, תחושה שמה שלא תעשו- זה לא מספיק, חוסר פירגון, משכורת שכבר שנים לא שיפרו לכם למרות שמזמן מגיע לכם ומיליון פעם כבר ביקשתם, תרבות ארגונית שאתם לא מתחברים אליה, רצף החלטות הנהלה שנראות לכם מטופשות להחריד, נהלים חדשים שנראים לכם קטנוניים ומעצבנים או שקידמו את הקולגה שלכם לתפקיד שמאוד רציתם במקום שיקדמו אתכם.
הנוסחה
נותר רק להסביר את הנוסחה ולמה מדובר פה בהכפלה של שני הפרמטרים הללו. ובכן, מסתבר שאחד מהם ללא השני זה משהו שרובנו עדיין מסוגלים לבלוע איכשהו ולהבליג. אבל שילוב של שניהם הוא הקש ששובר את גב הגמל ודוחף אותנו לפעולה.
תודו בזה, במשך החיים המקצועיים שלכם הייתם צריכים להתמודד לא פעם עם לא מעט מהגורמים הללו שמניתי כאן למעלה ולמרות זאת נשארתם במקום העבודה. למשל, יכול מאוד שהייתם צריכים לעבוד עם כמה אנשים שממש לא סבלתם, אבל בגדול היה לכם נוח באותו מקום עבודה או בטוח. במילים אחרות- כשצריך להתמודד עם רפש (מכל מיני סוגים) אבל אין חרב על הצוואר ואין חשש מאיבוד מקום העבודה- מעטים יעשו מעשה ורבים יסבלו בשקט ויבליגו. לחילופין, אם אתם חשים רמה גבוהה של איום- כמו מנהל חדש, אך מצד שני נוח לכם בעבודה וכמות הרפש היומיומי שאתם צריכים להתמודד איתה נמוכה יחסית- גם אז, תורידו קצת את הראש ותקוו שהאיום יעבור בשלום עם הזמן.
אבל! מצב מתמשך של רפש מלווה באירוע כלשהו של איום או מצב מתמשך של איום מלווה באירוע זריקת רפש- שניהם יחד הם לגמרי הקש ששבר את הגב ומנקודה זו והלאה קצרה מאוד הדרך אל עבר חיפוש עבודה ועזיבה.
נ.ב.
נחזור לסוגיה מתחילת הפוסט- איך מציגים את סיבת העזיבה בראיון העבודה? שהרי ברוב המקרים לא תרגישו נוח (ובצדק) לספר את הסיבות האמיתיות לעזיבת העבודה משום שברור שתפתחו ככה תיבת פנדורה ומי בכלל רוצה לעשות את זה במעמד הראיון מול מעסיק פוטנציאלי, נכון?
אז איך בכל זאת מציגים סיבת עזיבה מבלי להשתמש בתשובה קלישאתית כמו “תחושת מיצוי”…? (שהרי על פי ההסבר לעיל תחושת מיצוי כשלעצמה היא לעולם לא סיבה מספיקה לעזיבה ותמיד מתחבאת אי שם מתחת סיבה נוספת). ובכן, לשם כך, אפנה אתכם לפוסט שהכינותי מראש. הקליקו: כאן.
זקוקים לשינוי בקריירה? מתלבטים אם זה הזמן לעזוב מקום עבודה? התחלתם לחפש והחיפוש תקוע? שולחים קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה? מקבלים שוב ושוב תשובות שליליות לאחר ראיונות עבודה? זה בדיוק הזמן לתאם פגישת יעוץ!
לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו”ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:
054-7380310 | maya.bouhnik@gmail.com
– כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
– התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
– פניה נכונה למשרות הנכונות
– סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
– תכנון נכון של קריירה
– מיתוג נכון ברשתות חברתיות
– חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
– טיפים להצלחה בראיונות עבודה
– טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
– אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
– עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
– משא ומתן על חוזים והצעות שכר
נ.ב. לייק כבר עשיתם? לא טעיתם!
בכדי להיות בעניינים בכל הקשור לשוק העבודה, חדשות, טיפים ואפילו צחוקים- הצטרפו אלי בפייסבוק: www.facebook.com/CareerTips4Geeks
אהבתם? בטח תאהבו גם את המאמרים האלה:
להיות נחום-תקום בחיפוש עבודה
אם גדלתם, כמוני, בשנות ה-80 של המאה שעברה (אויש, זה נשמע נורא!) אתם בטח זוכרים את הפינה הקבועה של שלמה…
אסטרטגיית הפירמידה בחיפוש עבודה
קרה לי עכשיו משהו שקורה כל הזמן לכולנו אבל הוא שנתן לי את המוזה לפוסט הזה. מה קרה לי? האמת…
7 תגובות. השאירו תגובה חדשה
כרגיל קולעת בול לשאלות המהותיות ונותנת פיתרונות חיוביים…
תודה!
תודה רבה רותי 🙂
נוסחא? יכול להיות שאילו סיבות נפוצות אבל אני עוזב משרה בערך כל שנתיים אלא אם יש קידום או העלאה. זה נקרא קידום עצמי.
יש עוד סיבה. אי התאמה לתפקיד, שעמום ממה שעושים.
יש עוד סיבות – מעבר דירה, רצון לגוון, הצעת עבודה אחרת שהיא פשוט יותר מעניינת. הכתבה שלך לא נשמעת לי.
א. ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל- מעבר דירה, רילוקיישן, בן משפחה חולה שרוצים להתמקד בטיפול בו, מחלה. גם אני יכולה לעשות רשימה כזו, אבל הפוסט הזה מדבר על הנורמה- מתי גומלת בנו ההחלטה לעזוב ללא קשר לגורמים בלתי צפויים של החיים. החלטה פנימית שמגיעה מבפנים.
ב. כל מה שהעליתם כאן למעלה: שיעמום בתפקיד, חוסר התאמה, רצון לגוון, הצעה אחרת טובה יותר- כל אלה נכנסים לגורם שקראתי לו "רפש" שהרי… אם כזה טוב לכם בתפקיד ואתם מרגישים מוערכים ומתוגמלים אזי לא תזדקקו ל"גיוון" ולא משנה איזו הצעה אחרת יציעו לכם- זה לא יזיז לכם- אתם תעדיפו להישאר היכן שאתם…
מדוייק ממש!!