על הקשר שבין חיפוש עבודה ו…כספומט

אם את נתקלת במועמדים פוטנציאלים ששומרים על פרטיותם או שבאמת לא רואים סיבה לבזבז את זמנם בחלל הריק שנקרא "רשתות חברתיות", אז אולי גם המעסיקים צריכים ללמוד את הקהל הזה ולמצא אותם ברשתות החברתיות שלהם (ללא מרכאות הפעם), וכן, גם להמשיך לגייס בדרך ה"ישנה" והטובה.

אבל, שאלתי היא: למה ללכת אחורה במקום להתקדם קדימה? ולמה לא לנצל כלים חדשים בעקבות התפתחות טכנולוגית? אגב, גיוס באמצעות רשתות חברתיות פיזיות ואמיתיות מתבצע כל הזמן בשיטת חבר מביא חבר ברוב החברות…

לעניות דעתי את לא מבינה את אמיר, את גם מטעה ברבים עם הגישה שלך

גם כל נושא של אבטחת מידע עבורך כנראה זה כמו שקדי מרק.

בהצלחה

אנונימי יקר: אם כך, אשמח להסברך.

מה זה כל הקשקושים האלה על אבטחת מידע?
זה לא בנק ששומרים בו את הכספים שלנו.

מאיה – לעניות דעתי, כוונת המשורר היא להבין איך לשמור עדיין על פרטיות המשתמש גם בתהליך חיפוש העבודה ברשתות חברתיות.
יש הרבה אנשים שלא יודעים מה ההגדרות האפשריות, מה רואים החברים שלהם ומה רואה כל העולם. אך מצד שני גם רוצים שידעו למצוא אותם, אם צריך.
אולי אפילו כדאי לכתוב על זה פוסט נפרד.

לחלוטין מסכימה עם אמיר.
צריכה להיות הפרדה בין חיים מקצועיים לפרטיים.
אין מקום למעסיק פוטנציאלי מתחום ההיי-טק לחפש עובד עפ"י כישורים (וקישורים) חברתיים ברשת חברתית כמו פייסבוק, זה לא רלוונטי לעבודה שאינה בתחום חברתי כמו יחסי-ציבור.
מה הם מצפים לראות שם חוץ מתמונות פרטיות? אם על זה הם מסננים מועמדים לראיונות זה עצוב מאוד.

מה שלא הבנת הוא פשוט – לא כולם רוצים שמה שהם עושים בחיים הפרטיים ישפיע על מעסיקים פוטנציאליים. התמונות של הטיול האחרון שבו השתכרתי לא צריכות לעניין את המעסיק שלי.
מידע זה כח וכל פיסת מידע "בלתי
רלוונטית" עלולה להיות רלוונטית אח"כ.
רשתות חברתיות זה בלוף ובזבוז זמן משווע. לחלקנו יש חיים את יודעת.
 

כמה נושאים הועלו כאן יחד:
1. נושא אבטחת מידע: בכל הרשתות יש הגדרות פרטיות, ברגע שתעדכן אותן תוכל לשלוט על המידע. מעסיק פוטנציאלי לא יראה שום תמונה שלך, אם ככה תגדיר את זה, הוא גם לא יראה עדכונים, ושום מידע אחר שלא תרצה שיראו. כנס להגדרות הפרטיות ועדכן אותן בהתאם לרמת החשיפה שאתה מעוניין או לא מעוניין בה.
2. יש מגוון רשתות שניתן להשתמש בהן לחיפוש עבודה ולא רק פייסבוק…
3. לא אנחנו מחליטים אם למעסיקים יש או אין מקום לחפש עובדים ברשת. זה כבר נעשה, אם נרצה בכך או לא, ואם נחשוב שזה נכון או לא. השאלה היא רק: האם נהיה שם גם, יחד איתם, או שנחליט שלא… אבל, אם תחליטו שלא, אתם חייבים לקחת בחשבון את המועמדים האחרים , המתחרים שלכם על אותן המשרות. אם הם כן יהיו שם ואתם לא…כאן נוצרת כבר בעיה. האם הבעיה הזו תגרום לכם לשנות את דעתכם? העצה שלי היא – כן, כדאי להתקדם עם הזמן, ולהשתמש ברשתות כמאגר ענק של מידע שיועיל לכם בחיפוש העבודה. מי שלא מעונין- זכותו… אבל עליו להבין שזה מצמצם את כמות המשרות אליהן הוא נחשף, וגם מוותר על אמצעי מעולה לחיפוש עבודה שניתן להשתמש בו בכל מיני שיטות.
4. אני מניחה שלפחות לחלק מ 500 מיליוני משתמשי הפייסבוק יש חיים. שימוש ברשתות ככלי לחיפוש עבודה איננו הופך את המשתמשים לחסרי חיים. הוא רק פותח למועמדים אפיקים חדשים ונותן כלים חדשים לחיפוש. אני מציעה בחום- קודם לנסות ולהתנסות ורק אחרי זה לפסול. וכמובן ההתנסות יכולה להיות תוך שמירה על מקסימום הפרטיות שהרשתות מאפשרות.

אני מסכימה עם מאיה, דרך הרשתות החברתיות אפשר להגיע לעיתים למנהלים רלונטיים בחברות רלוונטיות לתפקיד אותו מחפש המועמד. באותו אופן כך גם עושים המגייסים. בתור מחפשת עבודה פעילה וכמי שמגיעה מתחום משאבי האנוש אני רואה את שני הצדדים.
אני מסכימה שהפייסבוק לא תמיד תורם לחיפוש עבודה ויותר משרת את החיים הפרטיים. אבל רשת כמו לינקדאין בהחלט שומרת על כרטיס מקצועי נטו ואפשר להשתמש בה בצורה יעילה.
בהצלחה לי ולכל המחפשים