הזמן עובר מהר כשנהנים. וגם כשכבר לא כל כך…

היום אם טוב לך – למה לעזוב? עוזבים מקום רק כשלא טוב לך שם יותר. אני חושב שכל כך איבדנו את עצמנו במירוץ ההתקדמות שלנו, שאנחנו שוחכים שהמדינה קטנה ובעייתית, ואם יש לך מקום עבודה טוב – תשאר בו. לא כולנו נועדנו להיות מנכ"לים או מנהלים גדולים, וגם אם כן – לא כולנו נהיה – כי אין מקום לכולם. יש לנו אחריות לעצמנו – וצריך להתגבר על תאוות הבצע והגדולה שלנו כדי לאפשר לעצמנו חיים שקטים ונורמליים.

כל זה טוב ונכון אבל, אם המטרה שלך היא כן להתקדם וכן לנהל נכון את הקריירה, אזי, כדאי מאוד להיות מודעים לכל ההשלכות שציינתי.

חשוב מאוד ונכון מאוד אבל יש לי הדגשה קטנה נוספת.

כשאתה שואל את עצמך את השאלות שבסוף הטור ועונה עליהן בשלילה.

כדאי לשאול את עצמך גם "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לשנות את המצב הזה".

אם אתה מרגיש מיצוי או שיעמום או חוסר עדכון מקצועי, לפני שאתה מתחיל לשלוח קורות חיים, כדאי לדבר עם המנהל שלך, לשתף אותו בתחושות האלו, לברר מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.
במיוחד אם אתה עובד במקום טוב שאנשים לא אוהבים לעזוב אותו.

לא להיות אגרסיבי ולא להציב אולטימטום, אבל גם לא להיות תבוסתני ולא להסתפק בתשובות עמומות כמו "כשיהיה משהו נדבר" או "תן לי לחשוב על זה כמה ימים".

היי דורון תודה על התוספת המאוד נכונה… 🙂

מאוד לא מסכים עם דורון.
דבר כזה עלול להתפוצץ בפנים. אין לך מה ללכת לדבר עם המנהל/ת שלך על כך שאתה מרגיש מיצוי וכדו'.
בעשייתך כך, אתה מאותת לאותו מנהל שאתה על הגדר ואולי כבר יש באמתחתך כמה הצעות אחרות. מנהלים הם מערכתיים כי ככה מנהל צריך להיות.
דבר כזה עלול להוביל לעזיבתך את מקום העבודה מוקדם משציפית וללא אלטרנטיבה אחרת.

עדיף להסגר עם עצמך, להתחיל לחפש עבודה "מתחת לרדאר" (אלא עם כן אתה יודע בוודאות שאתה יכול להוציא מכתב פיטורין במידה ותתפטר, ואז תוכל לחתום בלשכה ללא תקופת המתנה), וליידע את הבוס כשהדבר כבר קורם עור וגידים וכשיש לך הצעות אחרות על הפרק. כך אתה לא מגיע מעמדה של נחיתות.

אין מה לעשות, למקום העבודה יש את האינטרסים שלו ולך את שלך.