שלושה עשר סודות על ראיונות עבודה שמגייסים בחיים לא יספרו לכם, אבל אני כן!

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים של צוות קטן ולשמחתכם קיבלתם אישור על תקן נוסף. “האח הידד!” אתם צוהלים, “סוף כל סוף ירד לנו קצת הלחץ והעומס בצוות!”. אתם ניגשים למלאכת הגיוס של עובד חדש: יושבים עם מנהל/ת ה HR, מאפיינים את תיאור התפקיד ודרישות המשרה ו…יוצאים לדרך הארוכה של תהליך הגיוס וראיונות העבודה.

עד כמה קל יהיה לכם לנבא את מידת ההצלחה בתפקיד של האדם שיושב מולכם בראיון העבודה ושפגשתם לראשונה לפני מקסימום שעה?

בואו ונחזור למצב העכשווי שלכם שבו אתם, לצערכם או שלא, אינכם המראיינים, אלא המרואיינים… הנה לכם 11 סודות על ראיונות עבודה שיפקחו לכם את העיניים:

1. גם אם נדמה לכם שהמראיין שלכם בטוח בעצמו, לרוב זה רק למראית עין. לא מעט מראיינים מודעים לכך שהאינטואיציה שלהם לא תמיד נכונה ומספיקה, חלקם גם יודעים שלא מספיק להתבסס רק על תחושת בטן וזו גם הסיבה לתהליכי מיון ארוכים ומפרכים ולשלל שלבים כדוגמת רצף ראיונות, מבחנים מקצועיים, גרפולוגיה, ממליצים, מבדקי הערכה אישיותיים, תרגילי בית ועוד ועוד… בשורה התחתונה, גם למראיין שלכם יש הרבה מה להפסיד אם יבצע בחירה לא נכונה, החל מבזבוז של זמן לארגון וגם של כסף וכלה בכיסא שלו עצמו (יותר מידי גיוסים לא מוצלחים ברצף ו…הופ, גם הוא עלול לראות את הדלת, אבל מהצד הלא נכון).
2. המראיין לא תמיד יודע בעצמו מה הוא מחפש. כן, גם מקרים כאלה יש וכך נוצרים פערים בין תיאור המשרה לבין התפקיד שמתגלה בפועל כשמתחילים לעבוד או בין תיאור המשרה המקורי, לתיאור של אותה המשרה לאחר סבב של ראיונות.
3. כמו שמרק הוא רק תירוץ לשקדי מרק, כך לפעמים מודעת דרושים היא רק תירוץ למשהו אחר לגמרי. כמו מה למשל? למשל בשביל לבנות מאגר של מועמדים בתחום מסוים, בשביל להוציא לידים ולעשות ריגול תעשייתי דרך מרואיינים שעובדים בחברות מתחרות וגם לפעמים בגלל שפשוט חייבים: מכרזים שחייבים לפרסם בגלל חוקים ונהלים, אבל שהם רק “בכאילו” כי האמת היא שהעובד הבא כבר מזמן נבחר, ו… כן… זה הבן של השכן של הבן-דוד של המנכ”ל. איזה צירוף מקרים מוזר!
4. מה שמוביל אותנו באלגנטיות לעובדה הבאה: מראיינים מעדיפים חברים של… כן, כן, למי שמגיע דרך קשרים ודרך מבצעי “חבר מביא חבר” יש בדרך כלל עדיפות על פניכם.
5. והם גם מעדיפים לגייס מועמדים שעובדים או עבדו פעם בחברות מסוימות מאוד. יש חברות שהן מאוד דומות זו לזו בתרבות הארגונית, במוצרים ובתחום ההתמחות, יש חברות מתחרות, יש גם מקרים שבהם מספר יוצאי חברה מסוימת מקימים חברה חדשה. במקרים כאלה החברות הללו תמיד מעדיפות לגייס את העובדים אחת של השנייה, כך שלעובדים שעבדו בחברות הללו יש כוח משיכה הרבה יותר חזק מאשר לכם ועדיפות ברורה על פניכם. למעשה, יכול להיות שגם לכם יש קהל יעד טבעי שרק מחכה לקבל את קורות החיים שלכם…
6. המראיין מצפה שתשכנעו אותו, גם אם לא יבקש מכם לעשות זאת באופן ישיר. נו, ברור- הרי לשם כך אתם בכלל נפגשים, לא? כל המטרה של ראיון העבודה היא שתשכנעו אותו למה כדאי לו לבחור בכם. האמת היא שזה אפילו עמוק יותר מזה… כי חלק גדול מהמראיינים מגיעים לסיטואציית הראיון כשהם למעשה די בטוחים שאתם ממש לא מתאימים ושהם רק צריכים לגלות למה, בכדי לאשש את ההנחה הזו. אם תשתפו איתם פעולה (ורבים מכם עושים זאת שלא במודע)- הדרך שלכם לקבלת התשובה השלילית- סלולה.
7. המועמד המתאים ביותר איננו זה שבהכרח מתקבל לתפקיד. בראיון יש אינספור משתנים שמשפיעים על ההחלטה ושאינם קשורים בכלל למקצועיות של המרואיין: מראה חיצוני, שפת גוף, מבטא, סגנון דיבור, ריח, לחיצת יד, ביגוד, מין, גיל, מוצא ו… המשיכו בעצמכם את הרשימה.
8. ואם כבר אז… מראיינים תמיד יעדיפו את המועמדים שדומים להם. כן, ככל שהמכנה המשותף רב יותר, כך הסיכוי שלכם להתקבל- עולה. וגם להפך, כמובן. אזור מגורים, שירות צבאי, אוניברסיטה, סטטוס משפחתי, מוצא עדתי, סגנון לבוש, סוג חוש ההומור, כל אלה יוצרים במהירות תחושה של כימיה. או שלא.
9. תסריט ידוע מראש. המראיינים מגיעים לראיון עם תסריט קבוע לא רק של שאלות, אלא גם של התשובות שהם מצפים להן ורוצים לקבל. אם תקלעו למטרה ותצליחו לנחש את התשובות שהם מצפים לשמוע: מזל טוב! אם לא, אז… לא.
10. אין שום תוקף מחקרי אחיד לראיונות עבודה ולכן גם אין דבר כזה תשובה נכונה או שגויה ב 100%. תלוי מי המאזין… השאלות בראיונות העבודה אינן כלי חיזוי מספיק מוכח ומבוסס ואין שום הוכחה שתשובה X יכולה לנבא פוטנציאל או התאמה טובה יותר מאשר תשובה Y. למעשה, יש אפילו סבירות די גבוהה שכשתתראיינו ברצף אצל 3 מנהלים שונים מאותו הארגון, אתם עשויים לעבור בהצלחה את המראיין הראשון והשני, אבל לא את השלישי, גם אם תענו בדיוק את אותן התשובות כל הזמן. אז מי מהם צודק? אלה שהעבירו הלאה או זה שדחה? מי מהם נביא טוב יותר? זהו ש… אין לכך באמת תשובה.
11. התזמון כן משפיע. אז מה אתם חושבים? עדיף להיות המרואיין הראשון למשרה או האחרון שמגיע אחרי חודשים של חיפושים? ההוא שמרואיין על הבוקר או זה שמרואיין בשבע בערב? אם אתם הראשונים שמתראיינים למשרה, אתם עשויים להיות הסיפתח שאליו ישוו בהמשך את כל שאר המרואיינים, אז אולי באמת כדאי לכם להיות הראשונים. ואם אתם הראיון החמישי שאותו המראיין המסכן עשה באותו יום, לא בטוח שהוא יגיע לראיון עם אותן האנרגיות וההתלהבות כמו בתחילת היום. אבל, אולי דווקא שווה לכם להיות אלה שמגיעים לראיון כשהחברה לגמרי בשלה להחליט (כי כבר ראו שם מספיק מועמדים) ואפילו כבר נואשת ולחוצה בזמן? ואולי זה דווקא רע כשיש כל כך הרבה מועמדים אחרים להשוות אליהם?! ויודעים מה הכי טוב? להיות זה שמרואיין אחרי לפחות 4 מועמדים אחרים ממש, ממש לא טובים! מכיוון שהכל יחסי, ברור לכם שמהראיון הזה תצאו עם הילה וירטואלית של מלאכים מעל הראש. הבעיה היא שלא משנה לאיזו מסקנה תגיעו בסוף לגבי מתי עדיף יותר ומתי פחות, אין לכם שום שליטה בפועל על המיקום שלכם בסדר הראיונות, רק חשוב שתבינו שגם לזה יש השפעה על ההחלטה הסופית.

אבל, אתם הרי לא נמצאים כאן רק בכדי לקרוא בשורות רעות, נכון? אז הנה 2 עובדות נוספות, כדי לשמח אתכם ואולי גם להפוך את הקערה על פיה:

1. מראיינים מתלהבים מ…מתלהבים: כן, קוראים לזה בז’רגון “ברק בעיניים”. מראיינים רבים יסכימו לוותר על מאפיינים מסוימים מסך דרישות המשרה אם תצליחו לשכנע אותם במילים ובהתנהגות שאתם פשוט נופלים מהתלהבות מהמשרה וממקום העבודה. תשוקה, אהבה אמיתית למקצוע, התלהבות, רוח קרב, מוטיבציה בשמיים, חיוך, ביטחון עצמי ואנרגיות חיוביות… קחו את כולן, ארזו יפה יחד והגישו למראיין. מובטח לכם שהסיכוי להשאיר חותם וליצור רושם חיובי בסוף הראיון ישתפר לפחות ב 40%!
2. תרגול מוביל לניסיון ושניהם יחד להצלחה: ובמילים אחרות- Practice makes perfect. תשובות ספונטניות ללא תכנון מקדים, זרימה, שיתוף פעולה עם המראיין שלכם כאילו הייתם בשיחת יעוץ או בשיחה עם חבר, פתיחות וכנות מוגזמים- כל אלה לא יובילו אתכם לשום הצעת עבודה, אבל! הכנה מראש, איסוף מידע, תכנון של המסרים שאתם רוצים וצריכים להעביר בראיון ותרגול, תרגול (ועוד תרגול) על יבש או בראיונות עבודה אמיתיים- כל אלה עם הזמן כבר יהפכו אתכם לשועלי ראיונות ותיקים ויבהירו לכם שאף אחד לא באמת ממציא את הגלגל ושכל הראיונות הם בבסיסם- אותו הדבר.