היא צצה כבר בשלב מוקדם- בראיון הטלפוני- וכמובן שגם בראיון העבודה הפרונטלי ולא רק, אלא שהמראיין יתעקש לקבל סיבה טובה ומפורטת עבור כל מקום עבודה שבו עבדתם עד כה. ככל שהקריירה שלכם ארוכה יותר ומלאת דילוגים, ככה תמצאו את עצמכם מנסים לתרץ ולהסביר כל טוויסט שקרה, כל דילוג וכל קפיצה. אז איך באמת עונים לשאלה- למה עזבת את מקום העבודה הקודם?
בעוד שאצל רבים, עם הזמן התחושה הזו פשוט עוברת, יש כאלה שחווים חרדת ראיונות עבודה באופן קבוע, עד כדי שהם לגמרי נמנעים מהסיטואציה. אבל כשכבר אין ברירה ולצערם הם חייבים לחפש עבודה- הם פשוט לא מצליחים לתפקד בראיון וכך האמונה המשתקת מגשימה את עצמה. אז איך מתמודדים עם חרדת ראיונות עבודה ולמה היא לא בהכרח לגמרי שלילית? כאן.
הרבה פרמטרים יוצרים יחדיו את הרושם הראשוני בראיונות העבודה, רושם שמשפיע מאוד על ההחלטה של המראיין ולעתים לא קשור כלל למה שאתם אומרים, אלא רק לאיך. האמת היא שעל חלקם אפילו קצת (הרבה) מביך לדבר, אבל מישהו צריך לעשות את זה, אז החלטתי להתנדב. כן, כן... להתנדב להיות השעיר לעזאזל ולהעלות אותם פה על הכתב כשירות לקהילה.
אם נניח שכל המעסיקים והמנהלים בעצם דומים אלה לאלה ושבשורה התחתונה יש תכונות שכולם יחפשו אצל העובד הבא שלהם, ואם נגלה באלו תכונות מדובר ובראיונות העבודה נציג שאנחנו ניחנים בהם, שהרי עברנו מחצית מהדרך להשגת התפקיד הרצוי. אז מהן 5 התכונות הנחשקות האלה? הנה הן במלוא תפארתן:
יש "שקרים" שאתם כן יכולים לספר בראיונות עבודה. מה?! כן, מה ששמעתם! טוב... בתנאי שלא באמת מדובר בשקרים, אלא באינפורמציה שאתם מחליטים שלא לשתף בה מרצונכם ובטח שלא בהתנדבות. דוגמאות? בבקשה! הנה 6 כאלה.
מסתבר, שלמרות כל הטענות של מחפשי עבודה היום, שום דבר שהם עוברים בתהליכי הגיוס איננו דומה למה שהיו צריכים לעבור מועמדים מסכנים שהחליטו להגיש מועמדות לעבודה אצל תומס אדיסון. כן... לא המצאנו שום דבר... רוצים לבדוק אם הייתם מתקבלים לעבודה אצלו? רוצים לדעת מה עושים כשלא יודעים לענות על שאלה משונה בראיון עבודה? קראו!
מי לא מכיר את הטריק הזה לשאלה "מהן התכונות השליליות שלך"? נו, מה הבעיה? פשוט נגיד משהו חיובי במסווה של שלילי. למשל: "אני פרפקציוניסט", "אני וורקוהוליק! ממש מכור לעבודה...!", "אני לוקח את העבודה ללב, כאילו זה העסק הפרטי שלי...!"...
במשך תקופה ארוכה זה היה הפיתרון לשאלה המעצבנת הזו- משהו בסגנון ללכת עם ולהרגיש בלי, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... לענות על השאלה ולמרות זאת לצאת בסדר. אז זהו שלא... זה לא מוציא אתכם טוב.