יכול להיות שכבר שמתם לב לתופעה הזו: מכרים שמחפשים עבודה באופן אקטיבי ואולי אפילו אינם מועסקים כרגע (משמע פנויים מיידית- שזה לכאורה יתרון) לא מצליחים למצוא עבודה לאורך תקופת זמן ארוכה, בעוד שאלה שעובדים כרגע ולא מחפשים עבודה "אבל מוכנים לשמוע על הצעות מעניינות"- מקבלים פניות, זימונים לראיונות ואפילו הצעות עבודה על ימין ועל שמאל. איך זה הגיוני? יצאתי לבדוק וזה מה שגיליתי...
"יש לי רקורד, אני מנהל מנוסה, החלפתי מקומות עבודה לא מעט פעמים בקריירה שלי. המעבר ממקום עבודה אחד לשני תמיד היה פשוט עבורי ולרוב דרך קשרים. אבל... בסיבוב הזה, אני לא יודע ולא מבין מה קרה. פתאום הכל תקוע. שום דבר לא מתקדם, אני שולח קורות חיים ואף אחד לא מתייחס ועד שמשהו כן קורה, זה נופל- לפעמים כבר אחרי ראיון אחד. מעולם לא הייתי במצב כזה, איך יוצאים מזה?!". נשמע מוכר? אם אתם בכירים, מנהלים, בני 45-50 ומעלה, אני מניחה שכן... אז מה עושים? ואיך לא נופלים למלכודות שכיחות?
כשמחפשים עבודה, המייל מקבל משמעות נוספת- רוב הפניות שאנחנו עושים לארגונים ולמשרות פתוחות מתבצע דרך המייל. הכלי הזה הוא האמצעי וגם התנאי לקבלת תגובה כלשהי מהמעסיקים, החל מרגע שליחת קורות החיים ודרך כל שלבי ההתקשרות עם המעסיק הפוטנציאלי, עד לקבלת החוזה.
אז איך משתמשים באמצעי הזה בדרך הנכונה והאופטימלית ביותר? יצאתי לצוד עבורכם את כל הטיפים האפשריים בנושא וחזרתי עם שלל רב וגם עם טיפים שהם מסקנות ממחקרים.
בפוסט הזה נאפיין את סוגי המגייסים שיש סבירות גדולה למדי שתפגשו באמצע הדרך וגם את הדרך הנכונה להתמודד איתם- כמו שנאמר-
If you can't beat them- join them!
אנחנו משתמשים המון באינטואיציה וסומכים עליה יותר מידי, אנחנו גם חושבים שאנחנו יכולים לקרוא היטב שפת גוף של אנשים אחרים משום שקראנו על כך מאמר או שניים וזה כמובן עלול להוביל להכללות לא הכי נכונות. אז איך בכל זאת אפשר לקרוא אנשים? הנה 6 טיפים.
רוב מחפשי העבודה חוששים, מקטרים ובטוחים שהם סובלים מאפליה כזו או אחרת, אבל מה שהם לא יודעים הוא, שיש אינספור סוגים של אפליות שהם אפילו לא מודעים אליהן. הנה 7 כאלה...
האם כל מקומות העבודה שבהם עבדנו צריכים להופיע בקורות החיים שלנו? התשובה היא שלא. אבל על פי מה להחליט מה כן ומה לא לציין בקורות החיים? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת כדי להחליט נכון.
אחד התסכולים הגדולים ביותר מבחינה מקצועית קורה כשמרגישים סוג של פראיירים. ולמה מרגישים ככה? טוב, כל אחד וסיבותיו הוא, כמובן... אבל יש מדד אחד מאוד ברור לפראייריות- גובה השכר בסוף החודש... אז מה אתם יכולים לעשות אם שוב לא שיפרו לכם את השכר למרות שביקשתם ממש יפה? קראו!
במשך 20 השנים האחרונות אני עורכת ראיונות עבודה תחת 4 כובעים: בתחילה כרכזת השמה, בהמשך כמנהלת גיוס בחברת תוכנה, אחר כך כמנהלת של יחידת רווח והפסד (ושל צוות שמנה 14 עובדים) וב- 8 השנים האחרונות בפגישות הייעוץ למחפשי עבודה. בשנים הללו ראיינתי כבר אלפי מועמדים לעבודה ותמיד וללא יוצא מן הכלל צץ פרמטר אחד שאו שהוא מתקיים בראיון או שלא. מהו הפרמטר הזה? מנחשים?
זה מתחיל בשאלות קלאסיות של ראיונות עבודה- שכולכם בוודאות מכירים, אך ככל שתעמיקו ברשימה הזו תתקלו בשאלות קשות עוד יותר - שאלות שנקרא להן בשם החיבה- שאלות למיטיבי לכת. כי...כמו שנאמר- כשהדרך נעשית קשה, הקשוחים ממשיכים ללכת (וגם אלה שאין להם ברירה אחרת...). אז מוזמנים לראיון עבודה, לפני הכל- נסו לענות על השאלות האלה...
אם תשאלו מראיינים מקצועיים כמו אנשי גיוס/ משאבי אנוש, מה הכי חשוב להם באינטראקציה עם המרואיין, הם יענו לכם כמעט בוודאות: "קשר עין". קראו למה חשוב להיות מודע לכך ולהסתכל למראיינים בלבן של העיניים...