מה עדיף לקריירה: לעזוב את העבודה או להישאר? מורה נבוכים לימים קשים

כן… מה שהיה מקובל פעם: לעבוד לכל אורך הקריירה במקום עבודה אחד, נשמע היום מופרך לגמרי- ממש כמו אגדה אורבנית ועובדים, מבחירה או שלא, מוצאים את עצמם שוב ושוב ושוב בסטטוס מחפשי עבודה.

למעשה, אנחנו במרחק יריקה מהמצב שבו לחפש עבודה יהפוך למצב כרוני קבוע, בין אם אנחנו מובטלים לבין אם מועסקים ומאושרים במקום העבודה. זה ממש לא משנה, שהרי… No Strings Attached, נכון? אז…לכו תדעו… אולי יש איפשהו תפקיד אחר? טוב יותר?

כבר היום להיתקל סתם ככה באקראי בעובד שעובד יותר מאשר 10 שנים באותה החברה זה כמעט כמו להיתקל בחד קרן באמצע שדרות רוטשילד בתל אביב. ומה שמשעשע הוא שכשכבר נתקלים בחד קרן כזה, יש סיכוי גבוה שניתקל בזן המתנצל והמצטדק. כן, כן… אם בעבר יציבות בעבודה הייתה דבר להתפאר בו, הרי שלאט, לאט מתהפכים היוצרות וכשאני פוגשת בפגישת יעוץ עובד יציב שכזה, מהר מאוד מגיעה ההתנצלות…: “אני עובד באותה החברה כבר 12 שנים. כן… אני יודע שזה לא בריא לקריירה, אבל מה לעשות? זה היה נוח/היינו חבורה מגובשת של אנשים/זה התאים לי עם גידול הילדים/זה כל כך קרוב לבית… (אתם מוזמנים להשלים עם התירוץ שלכם). זה מעניין מאוד, משום שפעם היינו צריכים להתנצל על קפיצות ולאט לאט הקפיצות בין מקומות עבודה הופכות לנורמה ואילו וותק מסמן שלל תכונות שליליות: קפיאה על השמרים, תקיעות, מחסור חמור במרפקים- ובקיצור, עניין מביך שצריך להסביר.

אז מה כדאי לעשות כשהעניינים מסתבכים ובעבודה ימים קשים ולא נעימים? ומה קורה כשמעליכם תקרת זכוכית? או שקידמו את הקולגה שלכם ולא אתכם? האם עדיף לעזוב ולחפש לעצמכם עבודה אחרת או שאולי עדיף, למרות הכל, לבלוע את הצפרדע ולהישאר? להיאבק? לנסות לתקן?

בואו ונעשה קצת סדר בדברים.

ובמילים אחרות- חשוב להודות שעם הזמן המעסיקים הופכים להרבה יותר סובלניים בנוגע למעברים בין מקומות עבודה. למעשה… אם יש סיבה טובה לעזיבה ואם מדובר במעברים לאחר קדנציה באורך סביר (“סביר”= 3-4 שנים), מעסיקים אפילו עשויים להעדיף אנשים שעבדו במספר מקומות עבודה על פני כאלה שהיו יציבים ועבדו שנים באותו המקום.

למה?

– משום שאנשים שעברו מספר מקומות עבודה מוכיחים (מבלי להתאמץ לשכנע) שהם אנשים סתגלתניים, דינאמיים, שמסוגלים להתאים את עצמם שוב ושוב למציאות משתנה, לסגנונות ניהול שונים, למגוון של שיטות עבודה, לתרבויות ארגוניות שונות, לסביבות חברתיות חדשות.

– זאת ועוד, אנשים כאלה מביאים איתם ניסיון מקצועי מגוון: הם עבדו עם מגוון של לקוחות, שירותים, מנהלים, מוצרים, מערכות ממוחשבות כך שיש להם מנעד רחב יותר של כישורים מקצועיים שהם יכולים למנף הלאה. כולנו הרי יודעים שלאט לאט האורך של תיאורי המשרות הולך וגדל, נכון? מעסיקים רוצים גם וגם וגם וגם… נסיון כזה ניתן לרכוש רק תוך כדי דילוגים בין מקומות עבודה.

“אני מה יוצא לי?”. מכירים את הביטוי הזה? אם לא- הגיע הזמן… במילים אחרות, אם אתם בצומת דרכים, מתלבטים אם כדאי לעזוב, חוששים משינויים ומסיכונים אך מצד שני כבר הרבה זמן לא מרוצים מהתפקיד או ממקום העבודה, שאלו את עצמכם שאלה אחת בלבד: מה יוצא לי מלהישאר פה? האם משהו עומד להשתנות בעוד חודש? חצי שנה? שנה? האם אלמד משהו חדש? האם יש סיכוי לקידום כלשהו? אם התשובה שלכם היא “לא” ואם ברור לכם ששום פסקה, שורה, או מילה לא יתווספו לקורות החיים שלכם בזכות זה שתישארו באותו מקום עבודה, כנראה שזה רמז עבה שמכוון אתכם הישר לעבר דלת היציאה.

הבנו כבר למה כדאי לעזוב, אז למה שלא נסבך את זה קצת? כן… כנראה שהדברים לא כאלה ברורים ושבקריירה אין דבר כזה שחור או לבן- רק המון המון אפורים. קחו למשל את המחקר שפורסם לאחרונה של שני החוקרים מתיו בידוול ואית’ן מוליק. השניים רצו לבדוק בדיוק את הנקודה החשובה הבאה: מה עדיף בכדי להתקדם בקריירה? להישאר באותו מקום עבודה או לקפץ בין חברות? המסקנה מפתיעה: עובדים שנשארים באותו מקום עבודה נהנים בטווח הארוך לקידום בתפקיד, בדרג ובשכר ומרגישים סיפוק מהעבודה. לעומתם, עובדים המדלגים בין מקומות עבודה זוכים אמנם לשיפור בשכר בזכות המעבר, אבל ההתקדמות שלהם בקריירה לדרג בכיר יותר איטית יותר.

כל זה מנוגד לגמרי לדעה הרווחת שכדי להתקדם, צריך לחפש עבודה אחרת. בדיוק להיפך! טוענים זוג החוקרים: מעסיקים מחפשים עובדים מן המוכן ואף אחד מהם לא מוכן לשמש “בית ספר”. זו גם הסיבה שרוב העובדים שמחליפים מקומות עבודה- אולי משפרים את שכרם, אבל לא את הדרג שלהם והם לא באמת מתקדמים לתפקיד בכיר יותר בזכות המהלך. להתקדם לתפקיד בכיר יותר קל יותר בתוך מקום עבודה כשכבר מכירים אתכם, את היכולות שלכם וגם מעריכים את הוותק והנסיון שלכם. לפי המחקר- מנהלים שמקודמים בתוך החברה קופצים קפיצות גדולות יותר גם בהתייחס לכמות הכפיפים שלהם (מנהל שמקודם מבפנים עשוי להכפיל את כמות העובדים שהוא מנהל בעוד שזה כמעט לעולם לא יקרה אם יחפש משרה ניהולית בחברה אחרת).

בקיצור, חברים- יש חסרונות ויתרונות לכל דבר, אבל, אם כבר החלטתם להישאר באותו מקום עבודה למשך תקופה ארוכה, זה אך ורק בתנאי שהשכלתם לדחוף את עצמכם קדימה בתוך הארגון ולא נתקעתם במשך שנים בדיוק באותו התפקיד שאליו נכנסתם. זוהי האופציה הגרועה ביותר האפשרית לקריירה שלכם- זו שמוכיחה בדיוק את כל החששות- שקפאתם על השמרים, שנרדמתם ושאין לכם שאיפות או מרפקים. אם זה המצב שלכם כרגע: הנה התשובה שלי עבורכם לשאלה שבכותרת: הגיע הזמן שתתחילו לחפש לעצמכם עבודה חדשה.

אבל איך מחפשים עבודה אחרי תקופה כל כך ארוכה של עבודה באותה החברה? איך קופצים שוב למים הקרים של שוק העבודה? נו, איזה מזל שאתם כאן…