בהמשך למסורת הפוסטים האורחים בבלוג, אני מארחת היום את דני בינס. דני הוא מנהל משאבי האנוש של חברת Waterfall Security ועוסק גם בגיוס העובדים לחברה. שימו לב עד כמה מה שנראה לאחד כענין שולי עלול להיתפס בעיני הצד השני כבעל משמעות מרובה. ובמילים אחרות: בכל הקשור לרושם ראשוני- אלוהים נמצא בפרטים הקטנים…
איך מתבצע הסינון?
אולם מה שכדאי להיות ערים לו, כשמחפשים עבודה ומגיעים למעמד של ראיון טלפוני, הוא לא להתעקש לחינם.
אז מה דעתכם? איזה רושם ראשוני קיבלתי מהמועמד הזה אחרי הסשן המעייף של הראיון הטלפוני שהפך לעימות טלפוני?
הם לא דיברו איתו, הם לא יודעים אם הוא מוכשר, משקיען, סופר אינטליגנט או איש צוות נפלא, אבל הם קיבלו את הרושם הראשוני שלהם רק על בסיס הבחירה הזריזה שעשה באותו בוקר כשעמד מול ארון הבגדים.
זקוקים לשינוי בקריירה? מתלבטים אם זה הזמן לעזוב מקום עבודה? התחלתם לחפש והחיפוש תקוע? שולחים קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה? מקבלים שוב ושוב תשובות שליליות לאחר ראיונות עבודה? זה בדיוק הזמן לתאם פגישת יעוץ!
לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו”ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:
054-7380310 | maya.bouhnik@gmail.com
– כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
– התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
– פניה נכונה למשרות הנכונות
– סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
– תכנון נכון של קריירה
– מיתוג נכון ברשתות חברתיות
– חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
– טיפים להצלחה בראיונות עבודה
– טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
– אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
– עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
– משא ומתן על חוזים והצעות שכר
11 תגובות. השאירו תגובה חדשה
קצת משונה לי הגישה של "מחפש תכניתן ++C", כל מי שיודע לכתוב קוד טוב יודע גם שהדבר הכי פחות חשוב זו שפת התכנות עצמה. איש תוכנה טוב שמעולם לא כתב קוד ב ++C לא אמורה להיות לו שום בעיה לעבור לכתוב קוד ב++C או לכל שפת תכנות אחרת.
אחלה פוסט.
אני מאוד מסכים עם הדברים. רושם ראשוני הוא מאוד חשוב ואדם שמגיע לראיון בצורה מכובדת הופך את תהליך הראיון למכובד ונעים ל-2 הצדדים. אפשר להתווכח שמדובר בנורמות חברתיות אבל בסוף היום ברומא התנהג כרומאי.
יש סיפור שסבא שלי מספר על כך שתחילת דרכו כמורה (אי שם בשנות ה-50) הוא היה מאוד עני והיו לו קרעים בחולצה היחידה שאותה לבש כשלימד. זז היתה תקופה של קום המדינה שבה העוני היה רב אבל למרות זאת הוא ראה שהתלמידים מסתכלים לו על הבגדים וצוחקים. בסוף היום הוא יצא וקנה חולצה חדשה. הוא מספר את הסיפור הזה בכל פעם שאני מספר לו שיש לי ראיון עבודה או שמשהו מתראיין אצלי 🙂
אגב, אני פעם באתי להתראיין בחברת סטרטאפ שהמנכ"ל שלה היה קצת בראש של "שכונה" והוא ראיין אותי עם 2 כפתורים פתוחים בחולצה כשכל החזה השעיר שלו בחוץ. הרגשתי שעם כל הכבוד האדם הזה מאוד לא מכבד אותי. דיימנתי בעיני עצמי: איך בן אדם כזה יכול לדבר עם לקוחות? משקיעים? מיותר לומר שלא עיניין אותי להמשיך את התהליך בחברה.
אפשר להגיד את האמת…
למשל, כמה הרווחתם במשרה הרלוונטית האחרונה, בכמה אתם מצפים להתקדם ועד כמה אתם מוכנים להתגמש, ולכמה זמן.
העוגן של השיח הזה הוא עובדות הניתנות לבדיקה (גובה השכר).
הסיכון שיציעו מעט מדי נראה לי סיכון מדומה, שכן מי מחייב אתכם לקבל את ההצעה הראשונה? אם הארגון רוצה בכם, הוא יידע לשלם קצת יותר.
אנונימי- מסכים איתך בעניין האמת, מטבעה היא הדרך הנכונה ביותר לשני הצדדים.
David- תודה על התגובה, נהניתי לקרוא, ואתה צודק- ראיון הוא מפגש בו שני הצדדים בוחנים זה את זה, ולא מעט פעמים המועמד, בייחוד אם הוא מכיר עצמו מספיק טוב ויש לו אפשרויות בחירה, מחליט להמשיך לחפש מקום שיענה טוב יותר על צרכיו.
Yoav- דרישות המשרה המלאות באתר החברה- http://www.waterfallsecurity.com/career-opportunities/
דני,
פוסט מצוין. לגבי אחת הנקודות יש לי תובנה קטנה לספק כאן: לרוב המועמדים, במיוחד כאלו שאין להם 8 הצעות על השולחן בכל רגע נתון, פחות חשוב מה יהיה השכר האבסולוטי שלהם. כל עוד אתה משלם שכר הוגן מול טבלאות השכר של השוק הם יחיו עם זה בשלום. יותר חשוב להם לא לגלות בעוד שנה שתוכניתנים אחרים כמוהם שעובדים אצלך, עם אותו נסיון ואותה יכולת, מקבלים 4000 שקל יותר כי הם יותר סוחרים מאשר תוכניתנים. הפערים הנוצרים במקומות עבודה בגלל הבדלים ביכולת המיקוח של מועמדים (ואני לא מדבר על היכולת המקצועית שמצדיקה בהחלט פערים) הגורמים לתחושת התסכול שאותו תוכניתן חושש ממנה. אם זה כזה פשוט לבקש ממועמד לשים סכום על השולחן למה לא תציג מראש אתה מה טווח המשכורת שלך ותן למועמד להחליט?
במדינה מתוקנת זו חובתו של מציע העבודה, אפילו בכתב במודעות הדרושים ועל פי חוק, לפרסם את השכר המוצע למשרה המוצעת. כן, שמעתם טוב מאוד, בבריטניה (למשל) המעסיק חייב לפרסם זאת כבר במודעת הדרושים!
רק במדינת ישראל התנפח למעסיקים ולחברות כוח האדם האגו עד כדי כך שהם מעזים לשחק במשחקי הכוח הטפשיים האלה בו המועמד נדרש לנחש טווחים על מנת לנסות להצליח ליפול במסגרת רצונות המראיינים. תופעה בה מהנדס מוכשר מבזבז את זמנו בנסיעות וראיונות עבודה הנגמרות בהצעות שכר מצחיקות היא עניין נפוץ בישראל.
מנקודת מבטו של המועמד אפשר לומר שלמעסיק לא צריכה להיות בעיה לחשוף את טווח השכר המוצע למשרה. הרי גם בעבור המועמד מידע זה הוא חשוב ויכול להיות יעיל בקבלת ההחלטה האם לקבל את המשרה. מעסיק שמציג את טווח השכר המוצע למשרה מסמן גם על מידת החשיבות שחברה רואה במשרה ובמי שיקבל אותה. בד"כ כאשר מציעים משרה, יש לה תקציב בטווח ידוע מראש מבחינתו של המעסיק — ולכן אין לו מה להפסיד מהחשיפה של המידע הזה.
בעצם — מדוע צריך להיות המועמד זה שחושף את ציפיות השכר שלו? ואם כבר, אז משוע שלא לפתוח את הקימונו כאשר כבר ידוע שיש למעסיק עניין אמיתי במועמד (לא ראיון ראשון ולא כקריטריון סינון).
מעניין לראות שבמשרות למפתחים ב-Perl מקובל בעולם לפרסם את טווח השכר ואת התנאים מראש כאשר מפרסמים את תאור המשרה ואת תאור התפקיד.
ב-IBC האחרון הייתי במשא ומתן עם חברה אמריקאית. עוד בתחילת השיחה נסגר נושא "המספר", כי אם אין הסכמה על השכר אז לשם מה לדבר על תכולה ותפקיד? בארץ קודם יוציאו את הנשמה עם 3 ראיונות טכניים בשעות משוגעות ואז ב-5 שניות "יחתך" האם יש מתאם בין שני הצדדים בנושא שכר.
Yoav, נכון שכל תוכניתן טוב יכול לתכנת בכל שפה, אבל עדיין צריך ללמוד סינטקס של שפה, ו-API של שפה, ואלה דברים שלוקח זמן להתמקצע בהם. לא כל מעסיק ירצה לשלם לך בזמן שאתה לומד, במקום שתעבוד בזמן הזה.
לגבי הביגוד, יצא לי לבחון גם כמה מרואיינים לאחרונה, ולבחון את עצמי בראיונות. אני תמיד משתדלת ללבוש בגדים אלגנטיים, חולצה מכופתרת ומכנסיים מחוייטים אבל ראיתי אנשים שמגיעים גם בסנדלי שורש וברמודה.
תגובה ראשונה: "הוא מזלזל במקום שאליו הוא מגיע, הוא יכול היה להשקיע יותר מזה
במחשבה שניה: אם הבן אדם היה לובש בגדים מחוייטים שלא נוחים לו יש מצב טוב מאוד שזה היה משתקף בראיון והיית פוסל אותו על התנהגות מוזרה כשבסך הכל פשוט ממש חם לו.
אם כי יש דברים בל יעברו – בחורה לא צריכה להגיע בגופיה לראיון בשום מצב שהוא. בנים יכולים להשקיע לפחות במכנסיים ארוכים. נעליים סגורות במדינת ישראל זה באמת קצת קשה.
מסכים לגמרי. הייתי שם, עשיתי את זה ולא את כל הראיונות עברתי. לומדים מניסיון…