מגייסים מנוגה, מחפשי עבודה ממאדים: 2 קווים מקבילים שלא נפגשים…

זוכרים את הספר “גברים מנוגה, נשים ממאדים” שעשה בזמנו המון רעש?

מחפשי עבודה אומרים: “אין עבודה!”. מגייסים אומרים: “אין מועמדים!”.

מגייסים דורשים בתיאור המשרה: “לפחות שנתיים נסיון ב…”. מחפשי עבודה חושבים: “אין לי בכלל נסיון בזה, אבל שנתיים זה ממש מעט. הפער לא גדול, אשלח קורות חיים בכל זאת!”.

מגייסים מדגישים: “שלוש שנות נסיון לפחות- חובה!”. מחפשי עבודה חושבים: “טוב, 20 שנות נסיון זה אכן יותר מ 3, נו- אז אני מתאים. אשלח קורות חיים!”.

מחפשי עבודה מתעצבנים: “השקעתי שעות בכתיבת קורות החיים שלי, שידרגתי אותם 5 פעמים והמגייסים? 6 שניות… זה מה שהם משקיעים בקריאה ועל פי זה מחליטים!”. המגייסים כועסים: “ישבתי שעות לאפיין את הצרכים המדויקים של התפקיד הזה, כתבתי תיאור משרה ברור ומפורט והמועמדים? שולחים קורות חיים בכמויות, בכלל לא קוראים את כל הדרישות!”.

רכזי השמה אומרים: “אני שומר את קורות החיים שלך במאגר”. מחפשי עבודה שומעים: “אני עכשיו מתחיל לעבוד בשבילך ולחפש לך באופן אקטיבי משרות מתאימות!”.

רכזי ההשמה אומרים:”אם תהיה משרה מתאימה- אעדכן אותך”. מחפשי העבודה שומעים: “אתה מוזמן להתקשר אלי כמה פעמים שבא לך ולשאול אותי אם יש חדש”.

מחפשי העבודה חושבים: “אני לא ממש מתאים לדרישות המשרה, אבל אני מוכן ללמוד וגם לשנות לגמרי תחום, אז אשלח קורות חיים כי אין לי מה להפסיד!”. רכזי הגיוס מתלוננים: “קיבלתי מאות קורות חיים למשרה הזו ואף אחד מהם לא מתאים!”.

מחפשי העבודה אומרים: “המעסיקים מחפשים סופרמן שעדיין לא נולד, כל תיאור משרה נראה כמו חיבור של 3 תפקידים נפרדים!”. רכזי הגיוס אומרים: “פשוט לא יאומן! אין בכלל מועמדים טובים!”

מחפשי העבודה חושבים שיש להם פוטנציאל. מנהלי הגיוס מחפשים מועמדים עם נסיון מן המוכן.

מראיינים שואלים: “איזה תפקיד את/ה מחפש/ת?” (ומצפים לתשובה הקשורה לתפקיד שעל הפרק). מועמדים עונים כאילו הם בשיחת יעוץ עם יועץ תעסוקתי.

מראיינים טלפונים שואלים: “מה ציפיות השכר שלך?” (במטרה לסנן מראש מועמדים שהציפיות שלהם רחוקות מידי מהשכר המוצע למשרה). מועמדים תוהים: “איך אני אמור לענות לשאלה הזו כשאין לי בכלל מושג על מה מדובר?!” ומנסים להתחמק ממתן תשובה.

מגייסים חושבים: “איזה מועמד מתנשא וחסר סבלנות!”. מועמדים חושבים: “אנשי הגיוס הם פונקציה לגמרי מיותרת ונוסף לכל, הם לא מבינים שום דבר מהחיים שלהם!”.

מצחיק לקרוא את התוצאות כי הן ממחישות עוד יותר את הפער הזה שקיים בין 2 צדדים: 

• 53% מאנשי ה HR מאמינים שתהליך הגשת מועמדות ארוך ומעמיק מוביל לסינון איכותי של מועמדים ולסינון החוצה של אלה שלא באמת מתלהבים מהתפקיד שעל הפרק. לעומת זאת, למרבה חוסר המזל,  למעלה מ-60% ממחפשי העבודה עדכנו שהם פשוט ינשרו באמצע ולא יגישו מועמדות, אם מדובר בהליך ארוך ומסובך מידי שדורש יותר מידי השקעה ומילוי של פרטים.
• 75% ממחפשי העבודה מעדכנים שהם לא מקבלים שום תגובה מהחברה המגייסת לאחר משלוח קורות חיים, מקסימום הודעה לקונית של “תודה על משלוח קורות החיים, אנחנו ניצור קשר אם תמצא התאמה לאחת המשרות הפתוחות…”. 62% מהם מצפים לתגובה אישית כלשהי ולא אוטומטית ו…67% אפילו מצפים לשיחת טלפון (!). זוהי אחת הנקודות הרגישות ביותר במערכת היחסים שבין המעסיקים למועמדים.
• נושא נוסף וקצת שונה הוא השימוש שכולנו עושים ממכשירי המובייל שלנו. חלק גדול מאתרי הדרושים ועמודי המשרות של החברות המגייסות (לתשומת לבכם!) לא מאפשרים שליחת קורות חיים דרך מכשירים ניידים. לפי סקר שבוצע על ידי LinkedIn, מתוך מחפשי העבודה האקטיביים, 72% משתמשים בטלפון הנייד בכדי לחפש עבודה ולשלוח קורות חיים.

אז מה אנחנו למדים מכל זה?

1. אמרתי או לא אמרתי שזה מקרה קלאסי של 2 קווים מקבילים?
2. שכולם צודקים ושכולם טועים- אבל בשורה התחתונה, כל צד מרוכז מידי בעצמו במקום לנסות להבין את הצד השני.
3. למועמדים: אין טעם לנסות להתחמק משאלות, זה רק מעצבן את המראיינים ובטח לא יקרב אתכם אל התפקיד הנחשק; אין טעם לפנות סתם למשרות- אתם מבזבזים את הזמן שלכם ושל האחרים; אל תצפו שחברת ההשמה תעבוד עבורכם ואל תעלבו כשזה לא יקרה- חברות השמה עובדות עבור החברות המגייסות ומטרתן לאייש משרות; אל תזלזלו בעבודה של אנשי הגיוס, ולא משנה מהי דעתכם. אטיטיוד שלילי זה משהו שקשה להסתיר, אפילו אם אתם שחקנים מלידה.
4. ולמגייסים: תהליך חיפוש עבודה הוא תהליך לא נעים ולא פשוט ורבים חווים אותו לאורך זמן. נסו להקל על המועמדים, דמיינו שאלה הייתם אתם שמחפשים כרגע עבודה… איך הייתם רוצים לחוות את התהליך הזה? מה היה מקל עליכם? איך הייתם רוצים שיתייחסו אליכם?