Image courtesy of bplanet at FreeDigitalPhotos.net
בואו ונודה, יש המון דרכים והמון שיטות לחפש עבודה, אבל רק אחת מהן תמיד עובדת (או שלא… תיכף נפתח בדיוק את העניין הזה): קשרים.
כן, מספיק שתשוחחו עם מנהל מש”א או גיוס אקראי או שלחילופין תקראו כמה מאמרים בכדי שתגלו שלגייס עובד חדש דרך הפניה של עובד קיים זו משאת נפשו וגם נושא גאוותו של כל מנהל גיוס.
ולמה?
ממספר סיבות, חלקן עולות כמסקנות גם ממחקרים רבים שנעשו ונעשים כל הזמן בנושא: מסתבר כי עובדים שנקלטו לארגון ושהגיעו אליו בשיטת “חבר מביא חבר”, מגיעים למקום העבודה כבר “מבושלים”. הם מגיעים מלכתחילה עם הרבה יותר מידע על החברה, על העובדים, על התרבות הארגונית ועל המנהלים הבכירים מאשר מועמדים שהגיעו לחברה מבלי שתהיה להם “חפרפרת” מבפנים שתספק להם את כל המידע המעניין שהם צריכים. במילים אחרות: מועמד שהגיע לארגון דרך עובד, יודע מראש הרבה יותר ממועמד שלא, מבין לאן הוא נכנס, מי נגד מי, מה החסרונות וגם מה היתרונות- לכן כשהוא כבר בפנים, ההסתברות שמשהו יפתיע אותו ב 100%- כנראה די קטנה.
מעבר לזה ואולי גם בגלל זה- אנשים שנקלטו בשיטת “חבר מביא חבר” גם מחזיקים מעמד יותר זמן בחברה- משמע צוברים יותר וותק או עוזבים בתכיפות נמוכה יותר. גם זה כשלעצמו משהו שאנשי משאבי אנוש מאוד אוהבים.
מה עוד? ובכן, כולנו יודעים שחברים בעבודה זה פרמטר חשוב, לעיתים כל כך חשוב שכשקולגה קרוב שלנו עוזב, גם לנו בא לעזוב אחריו (אפקט דומינו שכיח מאוד). משמע, כשאנחנו נכנסים לארגון ומראש יש לנו בו חבר/ים יהיה לנו הרבה יותר נעים וחמים מההתחלה, מה שיוביל לסיפוק רב יותר בעבודה, לכניסה מהירה יותר, להשתלבות חברתית קלה יותר ועוד ועוד.
ולסיום, אין גאווה גדולה יותר עבור מנהלי משאבי האנוש וקברניטיה הבכירים של כל חברה מאשר להצהיר: “אצלנו לא פחות מ- 60% מהגיוסים הם בשיטת ‘חבר מביא חבר’!” = באותה הנשימה הם גם בעצם אומרים: אצלנו בחברה כל כך טוב לעובדים עד כדי כך שהם אפילו ממליצים לחברים שלהם שכדאי גם להם להצטרף אלינו. ו… טפיחה עצמית על השכם גדולה מזו כנראה שאין…
בקיצור, כל זה מוביל לתוצאה ברורה אחת- כשמועמד מחפש עבודה ונעזר לשם כך בקשרים, סביר להניח שהסיכוי שלו לקבל זימון לאחר משלוח קורות חיים מחברה שבה עובד חבר שלו- גבוהה לאין ערוך מאשר כשינסה לפנות לחברה דרך אתר דרושים (כ 50% סיכוי לעומת 5% סיכוי בהתאמה…).
אז ברור לכולם שקשרים זה טוב, עכשיו נותר ללמוד איך משתמשים בהם בצורה המושכלת והאפקטיבית ביותר, שכן, אם יש בעיה בולטת שלכולנו יש בנושא הזה היא שלאף אחד מאיתנו אין מספיק מהמשאב היקר הזה ששמו קשרים.
הנה 4 שגיאות צורמות שרובכם כנראה עושים עם הקשרים שלכם וגם 4 תיקונים:
- מטפחים רשת קשרים רק כשצריך. כן, זו שגיאה שכיחה מאוד… כל עוד לא צריך, לא חושבים על העניין כלל ונזכרים בזה רק בשעת הש’. התיקון: קשרים קרובים בונים לפני שצריך אותם. כמה שיותר לפני- ככה טוב! ממשיכים לטפח אותם כל הזמן ואפילו עוזרים לאחרים (במקרה הזה אנחנו בעצם תחת הכובע ההפוך- אנחנו אלה המשמשים קשרים טובים לאחרים-מחברים בינם לבין הזדמנויות עבודה או בינם לבין קשרים אחרים שלנו…) כשיבוא הזמן שבו אנחנו נזדקק לעזרה, כבר יהיו לא מעט אנשים שלא רק שירצו לעזור לנו, הם אפילו ירגישו די מחוייבים לעשות את זה…
- משתמשים בג’וקרים שבחפיסת הקלפים מוקדם מידי בתחילת חיפוש העבודה. הדבר הראשון שחושב עליו כל מחפש עבודה טרי הוא לפנות לכל מי שהוא מכיר ולבדוק: מי יכול לעזור, איפה הוא יכול לדחוף ואיך הוא יכול לקדם את המועמדות שלו. נכון או שלא? ברור שנכון. בזזזזזז…! תשובה לא נכונה! שימוש מוקדם מידי בקשרים גורם לבזבוז שלהם בזמן שאנחנו עדיין בשלב מבולבל קצת, אולי עדיין לא סגורים על עצמנו או על מה שאנחנו מחפשים, לא בשלים והכי גרוע- אולי קורות החיים שלנו עדיין לא מהוקצעים דיים, אולי אנחנו חלודים לגמרי בראיונות ואז… בדיוק אז אנחנו משתמשים במשאבים הכי יקרים שלנו- בגו’קר. בזבוז, לא? התיקון: מתאפקים. משפצרים ומשדרגים קורות חיים, חוקרים לעומק את שוק העבודה, נסגרים על עצמנו- מה בדיוק אנחנו מחפשים, מתבשלים, מתראיינים למשרות לא הכי מלהיבות בכדי לתרגל ולהתאמן ורק אז שולפים את השפן מהכובע ופונים לקשרים!
- משתמשים באסטרטגיה הלא נכונה עם סוג המשאב הלא מתאים. תראו… יש שני סוגים של קשרים: חברים קרובים, בני משפחה, קולגות שהולכים אתכם כבר שנים באש ובמים ו… מכרים ממעגלים רחבים יותר- כאלה שאתם לא ממש מכירים לעומק או אפילו לא מכירים בכלל (למשל קשרים רחוקים בלינקדאין). כל אחד משני הסוגים הללו טוב בשביל מטרה אחרת ואל תתבלבלו ביניהן. כל שימוש הפוך בעצם לא מוביל לשום תוצאה ובהמשך גם לתמיהה- איך זה שכולם אומרים שקשרים זו הדרך הטובה ביותר למצוא עבודה ודווקא אצלי זה לא עובד?! התיקון: משתמשים בכל משאב למטרה הכי מתאימה וזה הולך ככה: קשרים רחוקים, מכרים, זרים גמורים כמו למשל אלה שאין לכם מושג מהיכן הגיעו לרשת הקשרים שלכם בלינקדאין…- לכל אלה יש שימוש אחד בלבד: הם מהווים מקור מעולה ללידים! כן… ככל שרשת הקשרים שלכם תהיה מלאה יותר בקשרים מסוג הזה- כך תשלטו רחב יותר על מה שקורה בשוק העבודה, תיחשפו ליותר שמועות על משרות פתוחות או ליותר סטטוסים של דרושים. ואין בזה שום דבר רע, להיפך- הקשרים האלה הם אנטנות מעולות לקליטת מידע שלא בהכרח מתפרסם באתרי דרושים. לעומת זאת, חברי נפש, בני משפחה, קולגות של שנים- אלה שימושיים פחות בתור אנטנות ויותר בתור מליצי יושר, ממליצים, מקדמי תהליך, סניגורים, מנהלי מכירות. כן… הקשרים הקרובים- אלה שממש מכירים אתכם ויכולים (וגם רוצים) לסייע לכם באמת ובתמים ובלב שלם- הם יועילו לכם כשיש משרה פתוחה מתאימה במקום העבודה שלהם- הם ישמשו ה”חבר מביא חבר” שלכם. אבל לא חבר בכאילו שרק עושה FWD לקורות החיים שלכם, הם ממש יגשו למנהל בתוך החברה וכמעט יכריחו אותו לדבר איתכם (הכל בכוונה טובה כמובן). במקרים כאלה הסיכוי לקבלת זימון לראיון גבוה במיוחד. מבינים? 2 סוגי קשרים ובכל אחד מהם חשוב להשתמש בדרך הנכונה, נסו את זה בדרך ההפוכה ואתם מקטינים בעשרות אחוזים את סיכויי ההצלחה…
- ואחרון… בונים יותר מידי על שלח לחמך. ואני אסביר: במצב כזה מחליט אותו מחפש עבודה שאין לו מה להפסיד- הוא מכין סטטוס (לעיתים ממש קורע לב) על כך שהוא מחפש עבודה ומבקש סיוע מהחברים. הוא מעלה את הסטטוס לפייסבוק או ללינקדין או לכל רשת אחרת ומצפה שמכאן תבוא הישועה. ובכן… לרוב מדובר בטעות. ולמה? כי סטטוס ציבורי הוא מבחינתי העברת אחריות לצד השני, יהיה צד זה אשר יהיה. במילים אחרות…- כל הצופים באותו סטטוס אמורים עכשיו להיזכר במי שכתב אותו, לפשפש בזכרונם וממש להשקיע זמן בלכתוב תגובה וכמובן לבצע עוד אי אלו פעולות בכדי לסייע לאותו אדם. זה מזכיר לי את אחד מהנושאים הראשונים שלומדים בשנה א’ פסיכולוגיה- קורס מבוא לפסיכולוגיה חברתית. וזה הולך ככה: אדם הולך ברחוב חשוך ופתאום שומע צעקה לעזרה. קשיש החליק על המדרכה ונפל. מה יעשה עכשיו? ובכן, התשובה היא שמאוד תלוי מה קורה ברחוב באותו זמן… אם הרחוב ריק- סביר להניח שהוא יסור במהירות אל עבר הקשיש וינסה לסייע לו. הרי… כל האחריות לעזור היא אצלו ורק אצלו עכשיו. אבל! אם הרחוב מלא… מסביב המון אנשים, חלקם ממוקמים קרוב יותר- האחריות על העזרה תתפזר ותחולק בין כולם- בין כל אלה שבסביבה באותו הרגע. מה שמצמצם את מידת האחריות לעזור עבור כל אחד מהאנשים שנמצאים שם. עכשיו… בואו ונחזור לדוגמה של הסטטוס הציבורי- זה בדיוק מה שקורה. ברגע שראיתי ש- 3 אנשים כבר הגיבו, האחריות התפזרה ואני בעצם, די פטורה מלענות… התיקון: שימו לב, אני לא טוענת פה ששיטת הסטטוס הזו איננה אפקטיבית, לעיתים היא דווקא כן. אבל… אם אני מחפשת שיטה אפקטיבית עוד יותר או לפחות נוספת- בד בבד אני אדאג גם ליצירת קשר אישי עם אנשים- בטלפון, או במייל אישי בכדי שיגרמו לכך שלכל אחד מהם יהיה יותר רצון וגם תחושת אחריות לסייע.
זקוקים לשינוי בקריירה? מתלבטים אם זה הזמן לעזוב מקום עבודה? התחלתם לחפש והחיפוש תקוע? שולחים קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה? מקבלים שוב ושוב תשובות שליליות לאחר ראיונות עבודה? זה בדיוק הזמן לתאם פגישת יעוץ!
לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו”ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:
054-7380310 | maya.bouhnik@gmail.com
– כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
– התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
– פניה נכונה למשרות הנכונות
– סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
– תכנון נכון של קריירה
– מיתוג נכון ברשתות חברתיות
– חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
– טיפים להצלחה בראיונות עבודה
– טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
– אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
– עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
– משא ומתן על חוזים והצעות שכר
נ.ב. לייק כבר עשיתם? לא טעיתם!
בכדי להיות בעניינים בכל הקשור לשוק העבודה, חדשות, טיפים ואפילו צחוקים- הצטרפו אלי בפייסבוק: www.facebook.com/CareerTips4Geeks
אהבתם? בטח תאהבו גם את המאמרים האלה:
ראיונות עבודה: 5 דרכים שבהן ישפטו אתכם מבלי שתוכלו להשפיע
יש דברים שקורים בראיונות עבודה שאין לנו שום יכולת השפעה עליהם. מדובר במה שמתחולל בראשם של המראיינים- אלה שמעיפים בנו מבט אחד ו...זהו, תופסים עמדה לחיוב או לשלילה ואם אנחנו באים להם טוב, או שממש לא. בקיצור, אני מדברת על רושם ראשוני- זה שנוצר בשניות הראשונות של מפגש בין המראיין למרואיין וההשלכות של זה הכמעט בלתי אפשריות לשינוי. קבלו 5 כאלה...:
רק על עצמי לספר לא ידעתי: 16 תשובות שאתם חייבים לעצמכם לפני שתתחילו לחפש עבודה
לפני שאתם מתחילים בתהליך של חיפוש עבודה, חשוב קודם כל שתכירו את עצמכם קצת יותר טוב. זה יעזור לכם לכתוב את קורות החיים, למכור את עצמכם טוב יותר, לשכנע יותר בראיונות עבודה ולכוונן טוב יותר את התהליך עצמו. הנה רשימה של 16 שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם (וגם תענו...!) עוד לפני שתתחילו להפיץ את קורות החיים שלכם...
מה לעשות כשהצעת העבודה מגיעה מהר מידי?
אתם מתחילים לחפש עבודה ולמרות שמכל עבר אתם שומעים סיפורי אימה על חברים שמחפשים כבר חצי שנה ואפילו שנה ללא הצלחה, הרי זה פלא! כבר עם משלוח קורות החיים הראשון, אתם מתחילים לקבל טלפונים ממעסיקים וזימונים לראיונות עבודה. "אחח", אתם חושבים לעצמכם... "כנראה שבכל זאת עשיתי משהו נכון, אם לאחרים כל כך קשה למצוא עבודה ולי זה דווקא קל".אז, מה תעשו אם כבר בתחילת תהליך חיפוש העבודה תקבלו הצעת עבודה? האם תלכו על זה? או שתרגישו שזה קל מידי ומהיר מידי? הנה כל מה שאתם חייבים לשקול לפני שתדחו הצעת עבודה באמונה שאוטוטו תגיע אחת אחרת טובה יותר...:
