עם זה שיש השפעה כלשהי של המראה החיצוני על הסיכוי של אדם אקראי להתקבל לעבודה, אני מניחה שרובכם יכולים להסכים, גם אם אתם מאוד מקווים שזה לא נכון, ועל כן השאלה הבאה שצריך לשאול זה עד כמה. עד כמה למראה יש באמת השפעה. לצורך כך שלחתי את כתבתנו לשטח (טוב נו, כן, זו אני...) לקושש מסקנות ולחפש מחקרים בנושא. חיפשתי ומצאתי והנה המסקנות שהעליתי בחכתי. זה הולך ככה...
רוב קורות החיים שנשלחים אינם מקבלים שום תגובה, אבל מה עושים כשמדובר בתפקיד שממש ממש הלהיב אתכם? תפקיד שאתם גם מתאימים לו כמו כפפה ליד?! האם לוותר עליו או שלא? האם פשוט להרים ידיים? ובמילים אחרות: האם כדאי לבצע Follow Up לאחר משלוח קורות חיים או שזה מיותר וגם ככה לא יצא מזה כלום? הסקר הזה יענה לכם על השאלה!
מה צריך לדעת על ראיונות עבודה ביפן (לא תאמינו עד כמה זה מורכב עד שתקראו...)? מהו הדבר שהכי מלחיץ אנשים מבין כל הדברים הכי מלחיצים בחיים? מה עושים כשתקועים ולא מצליחים למצוא פתרון לבעיה? איך תשכנעו את הבוס שלכם לתת לכם לעבוד לפחות מספר שעות בשבוע מהבית? ומהי הדרך היעילה ביותר עבור בוגרים להתקבל לעבודה כשעדיין אין נסיון? קבלו: 10 עובדות, נתונים פיקנטיים ומחקרים מעניינים על עבודה ומה שמסביבה.
מחקר גילה כי דווקא אלה שאינם קונפורמיסטיים ושמעזים להעלות רעיונות חדשים/מנוגדים הם אלה שהופכים לבעלי ערך עבור מקומות העבודה שלהם ועל כן, אלה הם גם האנשים שמתקדמים ושכולנו מביטים על ההצלחות שלהם בהשתאות מהצד. מה אתם צריכים ללמוד מזה לקריירה האישית שלכם? כאן.
יכול להיות שכבר שמתם לב לתופעה הזו: מכרים שמחפשים עבודה באופן אקטיבי ואולי אפילו אינם מועסקים כרגע (משמע פנויים מיידית- שזה לכאורה יתרון) לא מצליחים למצוא עבודה לאורך תקופת זמן ארוכה, בעוד שאלה שעובדים כרגע ולא מחפשים עבודה "אבל מוכנים לשמוע על הצעות מעניינות"- מקבלים פניות, זימונים לראיונות ואפילו הצעות עבודה על ימין ועל שמאל. איך זה הגיוני? יצאתי לבדוק וזה מה שגיליתי...
כשמחפשים עבודה, המייל מקבל משמעות נוספת- רוב הפניות שאנחנו עושים לארגונים ולמשרות פתוחות מתבצע דרך המייל. הכלי הזה הוא האמצעי וגם התנאי לקבלת תגובה כלשהי מהמעסיקים, החל מרגע שליחת קורות החיים ודרך כל שלבי ההתקשרות עם המעסיק הפוטנציאלי, עד לקבלת החוזה.
אז איך משתמשים באמצעי הזה בדרך הנכונה והאופטימלית ביותר? יצאתי לצוד עבורכם את כל הטיפים האפשריים בנושא וחזרתי עם שלל רב וגם עם טיפים שהם מסקנות ממחקרים.
אם תשאלו מראיינים מקצועיים כמו אנשי גיוס/ משאבי אנוש, מה הכי חשוב להם באינטראקציה עם המרואיין, הם יענו לכם כמעט בוודאות: "קשר עין". קראו למה חשוב להיות מודע לכך ולהסתכל למראיינים בלבן של העיניים...
"הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה... שאם זה ייגמר, נגמור את זה יפה..."- כנראה ששימי תבורי ידע כבר לפני שנים רבות עד כמה חשוב לא רק להתחיל דברים כמו שצריך, אלא גם לסיים. אז איך עובדים בוחרים לסיים עבודה? יש כל מיני דרכים, חלק נכונות וחלק...קצת פחות...
אתם קוראים את תיאור המשרה, מסיקים שזה אחלה תפקיד עבורכם (ואתם עבורו), שולחים קורות חיים ו... הנה זה קורה: מנהלת הגיוס מתקשרת, שואלת מספר שאלות ומזמנת לראיון. עד כאן הכל נראה מבטיח למדי, אבל רק לכאורה. ולמה? משום שמספר ימים לאחר הראיון אתם מקבלים תשובה שלילית. "איך זה ייתכן, לעזאזל?!" אתם תוהים ביניכם לבין עצמכם, "איפה טעיתי?!". נשמע מוכר? כנראה שזה מה שהיה חסר...